אז טוב, אחרי שבוע שלא הייתי פה, אני מתכוונת, או עבדתי או ישנתי- לא הייתי בשום מקום אחר (חוץ מבוואל סטרייט), אני יכולה לומר בגאווה ששרדתי את העיד אל עדחה!!!
אף אחד לא איים להרוג אותי, או לדקור אותי, או לבוא אלי הביתה כי ברור שהם יודעים איפה אני גרה... אף אחד לא קילל אותי, או פגע בי בשום צורה שהיא. אין ספק, זה השיג. לאומת שאר המפעילים ולאומת השנים הקודמות.
אז טוב כן נכון, אני לומדת אנגלית, וכן מסתבר שאני לא כזו מטומטמת.
אתמול אמרו לי שרוצים להקפיץ אותי רמה, כ''כ התרגשתי, הרגשתי כמו ילד שמודיעים לו שהוא מוכשר מדי וצריך ללכת לכיתת מכוננים. לא שאני יודעת איך מרגיש ילד כזה כי אני דסלקטית וכאילו בבית הספר הייתי עסוקה יותר בלצייר ולשחק בקלפים של בארבי (בבית הספר היסודי לפחות), ואחרי זה בתיכון בהלתחיל עם בנים. לימודים לא ענינו אותי וזה היה ברור שאני לא מחוננת (או מוכשרת, בשום דבר שלא כולל צבעים או לפחות כתיבה).
אז כן אנ לומדת בוואל סטריט, יש שם מורה מה זה חתיך שמצייר לי סמיילים בחוברת, והקטע שכל הסקסיות המתפרצת הזו שלו, כאילו לא מספיקה והוא חייב להיות כזה מצחיק ונחמד וסמכותי, אה וכמובן, עפ כפות ידיים גדולות. ממש יופי.
אז אופן הלימודים הוא שאני מדברת אל המחשב עם אנשים מוזרים שיש להם שפת גוף מצחיקה, מרגישה כ''כ חסרת חיים כי אני כל היום בקניון ולמרות זאת מדברת עם המחשב.
נו טוב, החיים הם כמו גלידה עם פליצה, והמבין יבין.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
