האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

ותודה לאל שהיא הסתיימה.

אז מה היה לי השנה?

טוב גיליתי שאני אלרגית לצבע לשיער, והתאשפזתי בגלל זה.

(כן גימלים, היו לי מלא כאלו)

צץ לי גוש בצוואר, הוציאו לי אותו למרות שהיו לא מעט סיכונים, כמובן לא קרה לי כלום, ונכון, שוב, היו לי המון גימלים.

חזרתי לבסיס, הודיעו לי שסוף סוף אני עוזבת את היחידה שבה הייתי, ועוברת לצנחנים, הספקתי כ''כ לשמוח ולהתלהב (כמה יפה זה שרוך אפור עם כומתה אדומה/ כמה יפים הלוחמים הצנחנים), ובאמת עברתי, אבל לא לצנחנים, לבית חולים, כי מזמן לא הייתי באחד כזה וגם דרסה אותי משאית.

כאן גימלים כבר היו קטנים עלי,יכולתי לעשות כזה ''גימלים? מה זה?!'' 

הייתי חצי שנה בבתי חולים למינהים.

ואז, כן כן, אחרי שכל כך תרמתי למדינה בתור מש''קית חינוך,  אחרי שעמלתי כ''כ קשה בשירות הצבאי שלי, ונכחתי בבסיס כל יום, השתחררתי מהצבא.

אחלה שירות היה לי, באמת.

מה עוד הספקתי לעשות חוץ מנזק?

טוב, רזיתי,

השמנתי,

עשיתי פזיוטרפיה,

נדלקתי על הפזיוטרפיסט,

התחלתי ללמוד אנגלית (זה סעיף חשוב)

כמובן נדלקתי על המורה לאנגלית,

הבנתי שאני אוהבת דמיות סמכותיות בחיים שלי,

והבנתי גם שזה לא באמת מציאותי 

השתדלתי לצחוק כמה שיותר למרות הכל,

בכיתי המון,

הבנתי שהעבודה שלי היא בכלל לא כזו רעה למרות שיש בה המון חסרונות,

נשבעתי שאני מעדיפה לעבוד כל העידאל עדחה כפולות ולא להיות בבית חולים שוב

(ולחזור בי בחג האחרון)

להיות הרבה עם אחותי הקטנה

לקרוא המון ספרים (מכל הבית חולים הזה שהיה לי יכולתי לפתוח ספריה, וחנות לתכשירי הגיינה)

למצוא את כל האותיות בחי, צומח, דומם, (ארץ, עיר, ילד, ילדה, אשיות, מאכל, דמות מצויירת, ביטוי צבאי, סרט וסדרה) יש הרבה זמן פנוי כשמאושפזים במשך חצי שנה, ובאמת יש הכל.

הלחינו לי שיר, ואף על פי שאין לי את הגרסה המולחנת, נחמד להבין שאני יכולה להיות ממש אמנית.

שיניתי את השם, הייתי דניאל, ועכשיו אני דניאלה.

בטוח שיש עוד דברים, סתם אני לא זוכרת עכשיו שום דבר.

אז שנה טובה, ובעזרת השם, יותר טובה מהשנה שקדמה לה.

למרות שמכאן, למעשה, אפשר רק לעלות.