וואו ה1.9.
אוקי אז אני כבר לא תלמידה, בכל זאת יש מן ריגוש ביום הזה. יהיה חנוני לומר שכשהיום הזה היה מגיע זה היה משמח אותי.
ללכת לבית הספר עם תיק חדש מלא בעטים צבעונים ונוצצים חדשים, לקוות שאולי במקרה מישהו טעה ברשימות והכניס בחור חתיך לכיתה שלי, להגיע ולגלות שכמובן לא, אבל לצחוק מהסיפורים של הערסים שבילו כל הקיץ באילת בזמן שאני הקראתי סיפורים לילדים אוטיסטים- זו היתה העבודה שלי בחופשים של התיכון.
בכל מקרה, בכיף הייתי חוזרת לבית הספר, זו תקופה טובה. תנצלו אותה.
הייתי בראיון לסלקום, מרכז הערכה. אני גרועה בזה. התחלנו 20, נשארנו 4. מתוכנו רק אחד התקבל. בחור בן 40 כמעט, חתיך הורס עם קול סמכותי, תואר שני וניסיון שלא נגמר במכירות.
איזה סיכוי יש לי מול בחור כזה?
זה כמו לשלוח את דויד והתחרות בגולית. מישהו באמת מאמין שדויד ניצח?
זה ידוע שהתנך היה פרו דוידי- זה כזה הבגרות בתנך- והרי את אלף הראשי פלישטים הוא בכלל אסף משדה הקרב. גם זה לא ממש הגיוני כי איך הוא יכול לסחוב 1000 ראשים אל המלך?
בכלל יש כ''כ הרבה סיפורים כאלה לא הגיונים.
בכל מקרה, קצת התבאסתי במיוחד מפני שהגאתי ממש קרוב, אבל ה1.9. כולם חזרו לגן, אני מקווה שהגננות כבר יילדו כדי שיקראו לי להחליף קבוע.