האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אז קמתי הבוקר וחשבתי שהבלוג הזה כבר הרבה זמן לא עודכן כמו שצריך, בלי שירים שידברו במקומי, בלי התבכינות ובלי יותר מידי שטויות.

חשבתי לעצמי, סבבה, אבל מה כבר אני יכולה לכתוב?

מה אני כבר עושה?

הרי אפילו עבודה נורמאלית אין לי, כך שאני יכולה לכתוב חוויות מסעירות מחיי היום יום שלי.

ואז הגיע הישועה, בדי-יוק, אני אכתוב על חיי כמובטלת.

אוקיי- אז חייה של דניאלה כמובטלת- גרסת ספטמבר 2009.

טוב אז לומר שאני חסרת כל עבודה יהיה שקרי- אני ממלאת מקום במעון לילדים קטנים. הבעיה שקוראים לי כ''כ מעט פעמים כך שרוב הזמן אני מרגישה מובטלת.

נתחיל בחצי הכוס המלאה- תמיד טוב לחשוב טוב. 

להיות מובטלת זה טוב כי:

1- אפשר לישון. שמעתי מישהו שאומר שיש שתי יקומים, היקום שאנחנו חיים בו, והיקום הישן, בעצם החלומות שלנו הם סימנים מיקום מקביל, זה אומר בעצם שיש שתי דניאליות, הישנה, והערה. כך שכאנחנו ישנים אנחנו נותנים עוד זמן חיים ליקום הישן שלנו- לדניאלה האחרת.

אוקי אז אתם לא חייבים להאמין בזה. אני עצמי צחקקתי בפראות ועברתי לקרוא על הרג, עוני, ואנסים.

אבל אני לא יודעת למה, זה איכשהו גורם לי להרגיש כזה נחמד.

2- מכירים אנשים חדשים- הרי כשאתה מובטל אתה מחפש עבודה, כתוצעה מכך אתה הולך לימי הערכה- פירוט על זה יגיע בשלב מאוחר יותר, לראיונות עבודה ולמקומות נידחים בפינות חשוכות של העיר. בכל הסיבובים האלה בטוח תכירו בני אדם מענינים. ככה אני הכרתי את מאור- מי שהיה הבחור התורן והעסיק אותי ואת מחשבותי במשך חודש. בערך.

3- מכירים את העיר שבה אתם חיים- כמובן הרי אתם מסתובבים כל הזמן באזורים נידחים שסביר להניח שאתם לא מכירים. אז אוקיי- טה דאם, עכשיו אתם מכירים את המקומות האלה.

חיסרון יש רק אחד, הוא גדול ומעצבן- חוסר משמעותי בכסף-  אף פעם לא הייתי צריכה לחשוב אם לקנות משהו או לא, תמיד היה לי כסף כי תמיד עבדתי.

עכשיו המצב שונה. אני מקווה שהוא ישתנה שוב בקרוב, אמן- שהמטפלות כבר יילדו, כי אם זה לא יקרה ברוב, אני איאלץ לרדת לשפל וללכת לעבוד במקדונלדס. (אהההאה רק לא זה!).

ועכשיו- כמו שהבטחתי מרכזי הערכה.

מרכז הערכה זה דבר נורא, זה מעמד מלחיץ, מעצבן, שגוזל הרבה זמן ומאלץ אותך להתחרות באנשים אחרים על תפקיד שאתה בכלל לא מעוניין לעשות ומוכן לעשותו רק בשביל המטרה- הכסף.

אוקיי אז הייתי בערך בחמישה מרכזי בערכה, לחברות מוכרות יותר ולחברות מוכרות פחות, בחלקם הגעתי לשלבים מתקדמים יותר ובחלקם הודחתי כבר בשלבים הראשונים. ההשוועה לכוכב נולד כבר מעשתה.

נתחיל במה זה מרכז הערכה, אוקי, אז כדי להתקבל לעבודה היום, בחלק מהמקומות יש לעבור מרכז כזה, אתה מגיע לאיזה חדר גדול, עם כיסאות שמסודרים במעגל, אתה ועוד 10-30 אנשים, אף פעם לא היו פחות מעשרה או יותר מ30, אבל כמובן זה רק הניסיון שלי. ואז אתה והאנשים האחרים מתחרים על אותו תפקיד. -כמו שכבר אמרתי.

מה עושים במרכז כזה?

אוקי, אני אכתוב את כל השלבים+העיצות. אך ברצוני להזכירכם שלא התקבלתי לעבודות האלה, אז כמובן קחו הכל בעירבן מוגבל.

שלב הראשון- הצגה עצמית, שם, גיל, מגורים, ניסיון קודם, לימודים אם יש וכד'- את השלב הזה עברתי תמיד! חה, לפחות אני לא מהאנשים שעושים מהם בדיחה (זוכרים את ההשוואה לכוכב נולד?) אז זהו שלב המיון הראשוני- הרוב נופלים כאן.

אוקי אני אדגים: ''שלום לכולם, אני דניאלה בת כמעט 21 מנשר, השתחררתי לפני תשעה חודשים מהצבא הייתי מש''קית חינוך בחייל ההנדסה בבסיס ליד נהריה, חוץ מזה עד לפני חודש עבדתי בלונה גראנד בתור מפעילת מתקנים, ועכשיו אני מחפשת עבודה קבועה ורצינית יותר.''

כמה עיצות:

- תסתכלו בענים של המאבחנת,

- אל תגמגמו,

- תדברו ברור לא מהר מידי ולא לאט,

- אל תהיו ראשונים אלא אם כן מבקשים מכם, תשתדלו להיות מ''ס שלוש או ארבע בסבב,

- אל תסתכלו לרצפה!!! אל!!! זה אנסטינקט בסיסי בדרך כלל. אז שימו לב לזה.

- גם אל תגידו דברים רעים על מקומות עבודה הקודמים שלכם, תענו תשובה בסגנון ''זה כבר לא התאים לי יותר...'', ''אין אפשרויות קידום'', וכד'...

- תגיעו בלבוש ייצוגי ונעים,

- תשתדלו להקדים קצת,

אוקי שלב שני- שלב קשה קצת יותר, מסימה קבוצתית.

אוקי נותנים לכם משימה כלשהי, ואתם צריכים לבצע אותה בקבוצה. זה לא קשה אבל יש הרבה מאוד ''אל תעשה''.

- אל תשבו בשקט כל המסימה,

- אל תתבלטו יותר מידי,

- אל תצעקו,

- אל תשללו על הסף דעות אחרות, היו מוכנים לקבל דיעות של מישהו אחר אבל תשתדלו לדבוק בדיעה הראשונית שלכם.

- תתנו כבוד למשטתפים אחרים.

כן תעשה

- כן תראו לקיחת יזמה, ''אני אכתוב'', ''אני אקריא'', ''אני אדבר'', וכד'.

- דברו בביטחון,

- צרו קשר עם הנבחנים האחרים,

- חייכו,

אוקי עכשיו יש הדחה נוספת, לעבור לשלב הבא, זה כמו להגיע לנבחרת כוכב נולד. כבר שמו לב אליכם.

השלב הבא הוא שלב הסימולציה. זה שלב קשה, מעטים מאוד מגיעים אליו, אף פעם לא היינו יותר מ4-5. וזהו השלב שאני עצמי הודחתי בו- כמעט תמיד.

אין לי הרבה מה לומר, השתדלו להיות מסכותיים, תקיפים אך לא תוקפנים, כמובן יצירתיים, חשבו מקורי, ולעולם!!! אל תעבירו למנהל. אתם יכולים לפתור לבד את הבעיות המוצגות עם קצת יצירתיות.

מי שעובר את זה, בדרך כלל רק אחד או שניים, או אף אחד, מקומו בערך מובטח.

יש עוד ראיון, שבדרך כלל כולל רק עימות נתונים ושיחה נוחה יותר מול המאבחן.

זהו. יש לנו זוכה. מנצח גדול! הוא/ היא, בדרך כלל יבלטו כבר מההתחלה. אז שימו לב.

אוקיי. מרירות זו לא דרך טובה להעביר את בוקר יום שישי.

חוץ מזה שכל הקישורים האלה לכוכב נולד גרמו לי להתגעגע לישראל בר און, וחוץ מזה שכבר חפרתי דיי.

שבת שלום לבינתיים.

והנה משהו לסיום