האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

סיימתי היום את הספר מולד הירח, החלק השני של דמדומים.

בספר הזה בלה- אותה אחת שאתם בטח זוכרים, ממשיכה ברומן עם אדוארד הערפד, עד שהוא עוזב אותה ומותיר אותה בודדה ומדוכאת.

בשלב מסויים היא מתאהבת באיש זאב, ג'ייקוב, (הילד היפני החתיך עם השיער הממש ארוך- למי שראה את הסרט), ויחד איתה גם אני התאהבתי בו.

כמעט יותר ממה שאהבתי את אדוארד, למרות כל היופי הבלתי נתפס הזה.

האמת, רומן עם איש זאב נשמע הרבה פחות מפחיד מאשר רומן עם ערפד, כאילו טוב, בערך.

בכל מקרה הספר זורם מותח ואכן לא מאפשר להניח אותו אף לא לרגע, בדיוק כמו שהתקציר מאחורי הספר מבטיח. אבל זה ספר לבני נוער וככזה הוא חסר עלילה אמיתית, חוזר על עצמו ויכול לשעמם בקלות. קשה לי לומר שהתאכזבתי כי סיימתי אותו תוך שעות בודדות, אפילו ויתרתי על כל תוכניות הפריים טיים למינהם כדי לשקוע בתוכו.

ברור שהספר תמיד עדיף על פני הסרט, אף על פי שהליהוק לדמדומים היה מעולה, ולכן מולד הירח היה ציורי ומוחשי, ממגנט וממכר.

מומלץ, למרות שעד עכשיו קראתי רק ביקורות רעות. אני חושבת שזה מגלל שאנשים אוהבים להתלונן, ואנשים שנהנים לא ממהרים לשבח.