האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

דברים שאני צריכה להפסיק לעשות.

רק אותי מצחיק הדימיון שבין להפסיק ללהספיק?

1- להפסיק להתעצבן- זה כולל כמה דברים, ובגלל שהעבודה הזו שלי גיליתי מהן מצבי הסף שלי, מצבים שבהם אני לא יכולה לשלוט בעצמי יותר ובמקום לומר דברים מרגיעים אני נכנסת למצב התגוננות, בכל מקרה אני חושבת שהייתי עצבנית הרבה לפני שהגעתי לשם,  אולי הרבה לפני שהתחלתי לעבוד בכלל, הראיון הוא למתן את זה.

אז כן אני צריכה להפסיק להתעצבן כש:

א. אומרים לי לדבר לאט-  זה ממש קטע מרגיז, פעם מישהו גם אמר לי ''דניאלה, כאילו, את מדברת כ''כ הרבה ומהר, את ממש מזכירה את ההיא מארץ נהדרת''.

הוא דווקא היה חמוד עם קול סקסי כזה כמו של פיטר רוט או משהו.

בכל מקרה כל מה שאמרתי זה ''היא מופיעה בשבוע סוף''.

ב. כשלא מבינים למה אני מתכוונת- כאילו יש אנשים מאוד בודדים שמבינים את ההומור שלי. כל השאר סתם חושבים שאני מוזרה.

אני לא מנסה להיות מוזרה.

בכל מקרה גם לחזור על משפט כזה פעמים נראה לי כ''כ דבילי לפעמים. כי אם לא הקשבת או שמעת בפעם הראשונה שדיברתי אז כנראה שזה לא מספיק חשוב לך, או שלא היית צריך לשמוע את זה או משהו.

בכל מקרה. כן. זה מעצבן כשלא מקשיבים או כשלא מבינים את הכוונה שלך. אני צריכה להפסיק להתעצבן מזה.

2- להפסיק להתאהב בבנים כי הם אומרים משהו מגניב, כי הם מנגנים יפה, כי הם מתייחסים אלי יפה או כי הם סתם רק נראים ממש טוב.

דרך אגב  לסעיף הזה יש לי גם דוגמאות אין ספור לבנים שמשתמשים באומנות הפלרטוט קצת יותר מידי, וכאילו אחרי כמה זמן אני מבינה שהם מדברים ככה. לא רק איתי. עם כולם.

3- להפסיק להתנהג כמו תיכוניסטית-  זאת אורת, אני צריכה להפסיק לחשוב שאני מכרז העולם, קשה לי להבין שאני לא כזו חשובה, ואם שני אנשים ברחוב צוחקים, רוב הסיכויים שזה לא עלי.

רוב הסיכויים שאני כ''כ לא חשובה שהם אפילו לא שמו לב שעברתי על ידם.

להתבגר זה אומר להבין שגם לאחרים קשה, וגם אחרים לפעמים בלי מצב רוח. לא לזלזל בקשיים של אחרים.

בכל מקרה אלו דברים שאני צריכה להפסיק לעשות

כאילו שאז אני אהיה בת אדם טובה יותר

כאילו באמת.