האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אז מסתבר שלהידלק על המורה שלך לאנגלית, אפילו אם זה רק כאילו מרכז ללימודי אנגלית ולא באמת בית ספר או משהו, כן מסתבר שזה לא ראיון חכם.

אז נקרא לו המורה, כי יהיה לי יותר קל ככה.

זה היה ביום שישי אתמול למעשה.

לא ראיתי אותו הרבה זמן, ואז אתמול הוא פשוט היה שם, בחולצה לבנה ובג'ינס עם עניבה כמו שקוד הלבוש מורה להם להתלבש שם.

אני קצת התרגשתי אולי בגלל זה לא ממש שמתי לב למה שיוצא לי מהפה.

אני- ''היי המורה התגעגעתי'' במקום המורה הכנסיתי את שמו, כמו שכבר ציינתי זה יותר קל ככה.

אני- מתלהבת

אני- שמה לב פתאום למה שאמרתי

אני- מסמיקה

אני- לא מצליחה להפסיק לחייך

הוא- מחייך

הוא- ''הוו, היי גם לך''

הוא- מחזיק לי את שתי הידים בשתי הידיים שלו

אני- קצת המומה כי יש לו ידיים חמות כאלו

הוא- מחייך שוב

אני- לא ממש זוכרת משהו מאז.

אחרי כמה זמן הוא העביר שיעור בנושא מערכות יחסים relationship אידיאלי ממש.

מובן שישבתי כל השיעור סמוקה עד שורשי שיערותי.

תודה אלוהים שבראת אותי כהת עור.

תודה.

הוא שאל אותי לפני כולם איך אני מתחילה עם בחורים ואני הסמקתי ועניתי שאני שואלת אותם מה השעה, אף על פי שאני בכלל לא מתחילה עם בנים.

בעצם, אני כן, לא בטוחה בעצם. כמה דקות לפני זה אמרתי שו שהתגעגעתי. נכון?

זה הכי הבעת רגש בעולם. בדרך כלל אני מעדיפה את תחושת ההחמצה וכל זה. 

כולם צחקקו גם אני.

אבל כולם גם אנו על שאלות מביכות.

הוא אמר שהוא אוהב בנות ברונטיות ונמוכות. והאאם, לי יש שיער חום, ואני 1.62 עם מחשבים גם את השיער וגם את הנעליים עם הקצת עקבים שלי.

אולי כל זה קשור לעניין שפשוט הרגשתי יפה כי שמתי איפור וקשת דקיקה בצבע כסף בשיערות,  אולי כל השיער לא נפל לי על העינים ויכולתי לראות משהו מעבר לפוני.

אולי.

אני חושבת שהרבה זמן פשוט לא הייתי דלוקה על מישהו. מישהו שאני יכולה לגעת בו כי הוא מוחשי כי הוא קיים. באמת. ולא דמות בספר או מוזיקאי מזדקן.

שלכם