אתם תחשבו שאני משוגעת. אם לא משוגעת לפחות לא נורמאלית, הוזה, לוקה בתסמונת טורט, או יותר גרוע, בתסמונת ''נדמה-לי''.
אני לא אף אחת מהדברים האלה.
אני רצינית לגמרי.
לפני שאני אספר מה קרה, ודברים כאלה מחייבים הקדמה.
זה לא יעבוד אחרת.
אני אפילו לא בטוחה שמותר לי לכתוב על זה.
כן, אתם בטח מכירים את כל הסיפורים הקדומים על היצורים הקרים, אלפי שמות המציאו להם כשהמוכר ביותר הוא ערפדים, ועכשיו נכנסנו למין אופנה כזו.
אני מודה בפה מלא ובגאווה שגם אני התמכרתי לסאגה הזו.
באמת לא ידעתי שאני אכנס לזה כ''כ חזק, כ''כ בקרוב.
אוקי אז נראה לי שחפרתי מספיק.
אולי לא השתכנעתם, ואולי אתם עדיין חושבים שיש לי מחלת נפש לא מוכרת כלשהי.
לא אכפת לי. כי אני יודעת את האמת.
פגשתי אחד.
כאן בישראל, בארץ הקייצית הזו, ועוד באמצע אוגוסט.
תפסיקו לנעוץ מבטים במסך. זה לא מנומס.
באמת, אני מוכנה להשבע על זה עם ספר תנך. אני גם שקרנית גרועה, אפשר לעלות עלי כי האזנים שלי זזות כשאני משקרת.
ראיתי אותו, זה היה בפאב לא מוכר בדרך לצפון, נסעתי עם חברה, והוא ישב שם, הוא היה בולט בזרות שלו, היו לו בגדים שנראו חדשים ומודרנים, אבל נלבשו בחוסר טעם מזעזע. ובאמת שאני בעד כל הקטע הזה של הלביע את עצמך. חוץ מזה מי לובש סוודר משובץ באוגוסט?
למרות הצפיפות במקום מסביבו היה מרחב גדול, והרגשתי מין משיכה מוזרה אל בחור הזה.
אפילו אני לא יכולתי להסביר את מה שאני מרגישה ואת מה שעשיתי באותו הרגע.
ובאמת. איך יכולתי לדעת שהחיים שלי הולכים להשתנות כ''כ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
