האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אז אוקי עבר כבר כמעט חודש, והנה אני עם פוסט תמונות, אחרי בערך נצח שלא עשיתי אחד כזה.

כמובן שתקית התמונות מלונדון מלאה במאות תמונות, בחרתי עשרה.

קשה קשה.

ליד כל מלון או אכסניה בלונדון, יש כזה אוטובוס. נסיעה בו עולה 26 פאונד ליום. פאונד שווה בערך ל5.8 שקלים. תעשו חשבון לבד.

כרטיס שבועי חופשי לרכבות ולאוטובוסים של התושבים, עולה 27 פאונדים.

כמובן שבחרנו באפשרות הזולה יותר.

אגב אנדרגאונד. זה דבר ענק.

זה מדהים.

מה שיותר מדהים שכל הקווים, בכל השעות מלאים עד לאפס מקום.

מלא חתיכים יש ברכבות.

חצר הרמון המלכה.

חבל שאי אפשר להראות גודל במצלמה. באמת. החצר וההרמון שווים בגודלם לעיר קטנה. הלכנו שם איזה קילומטר.

איי חתיכים.

אני חוצה חבר חייל.

סתם אני לא.

זו העבודה הכי קשה בעולם.

אולי קצת הפסקתי להתבכיין על העבודה שלי כשראיתי אותם, בבגדים ובכובע הכבד הזה.

אין מה להגיד. אילפו אותם היטב.

אני רק תוהה, כאילו, אתם יכולים לדמיין ילד אומר לאמו ''כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות שומר המלכה?''

אולי זה כמו השבכניקים אצלנו?

חמוד:)

נהר התמזה. לא רואים כאן בתמונה את גשר לונדון, אבל שטנו מתחתיו, המדריך של האניה אמר שאם אנחנו מצליחים לגרום לאלה שהולכים על הגשר לנופף אלינו זה אומר שיהיה לנו מזל טוב בכל חיינו.

נופפנו כמו מטורפים.

אולי באמת יש לי מזל.

באמת עליתי על זה.

אני חושבת שמכל דבר לוקחים משהו, ואולי התקופה שבה עבדתי בלונה גראנד ריפאה לי את הפחד מלונפארקים.

ביום שבת יש שוק של פריקים.

שוק זו מילה קטנה.

דמיינו את כל דיזינגוף סנטר, רק בגדול.

עם סמטאות, ודוכנים, ושווקים קטנים יותר שמתחברים לרחוב.

באחת הסמטאות היתה את הבחורה הכי מדהימה בעולם, היה לה תא, כל הקירות בו היו מצופים בבד קטיפה וורוד, פטיפון, כן פטיפון, השמיע מוזיקת רוק, והיא עשתה צפורניים עם ציורים, כל ציור. אפילו נגיד בובספוג או מנגה יפנית, לבנות שחפצו בכך, תמורת 5 פאונד.

שזה זול.

אז זו היד שלי, ברוב התלהבות, על רקע החדר המבולגן שלנו במלון.

כאשר חיכינו שיתחיל הסיור של הארי פוטר, ישבנו בפארק כלשהו, קנינו אייסקפה מקוסטה שזה הארומה של הלונדונים, היה לנו קצת משעמם.

רואים את זה.

אמרתי לכם. מאות תמונות.

כן.

ולסיום.

אני.

איך לא.