האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

שברגע שאני אעזוב, הכל ישתנה.

וכל חיי יהיו פתאום דבש וסוכריות קופצות.

אולי בעצם הייתי צריכה להתעורר. אז עזבתי את הוט.

אין יותר ולא יהיה, ''הוט טלקום לשרותכם''. אני אמורה להיות מאושרת? נכון? אני זוכרת כמה אהבתי להתלונן על העבודה הזו.

אולי אהבתי אותה.

אבל יותר מזה, אהבתי שיש לי על מה להתלונן.

אני באמת מוזרה.

מחכה לתשובה מהלימודים אני עדיין בוועדת חריגים כי ממוצע הבגרויות שלי הוא 92.4 ולא 95, ההמתנה הזו קשה לי.

שונאת לא לדעת.

שונאת לחכות.

מצאתי עבודה אחרת, רק לבינתים.  

עשרה ימים, היא מתחילה ביום שלישי.

עבודה בקניון. אני מקווה לבזבז פחות ולהרוויח יותר, אבל עשרה ימים שלמים בקניון... טוב זה מסוכן.

הלוואי והייתי יכולה לא להרגיש לכמה זמן.

חסר לי כזה ג'וני בחיים שלי.