האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

מחר אני עוברת לקרית שמונה.

אני כ''כ אוהבת להגיד שאני לומדת בגבול הצפון, מרגיש לי לוחמני ואמיץ.

אני כזו לא אמיצה.

זהו, זה סופי וזה קורה.

אני חושבת שרק לפני שבועיים כשהודיעו לי שהתקבלתי הבנתי שזהו, שאני עוזבת, עד אז לא באמת האמנתי שזה יקרה.

אז כן נכון, ביום ראשון אני אהיה בת 23.

באמת הגיע הזמן, אתם יודעים תואר ולגור לבד וכל זה.

חיים של גדולים.

עד איזה גיל כבר אפשר לדווח להורים לאן אני יוצאת ומתי?

אני יודעת שאני בגיל שאני אמורה להתחיל את החיים האלו.

אני מתה מפחד.

אני שמחה שזה לא מונע ממני לעשות דברים.

ואני מתרגשת ולחוצה.

היום ביליתי את כל היום באריזות, דברי לימוד, בגדים, אקססוריז, כלי רחצה, אוכל, פח לשרותים, כלי ניקיון, עזרה ראשונה, מצעים, כרית שמיכת פוך כי תמיד קר שם בצפון...

רק כשמתחילים לחשוב על זה מבינים כמה דברים צריך. ואיכשהו בלי לשים לב בכלל, הנה 3 מזוודות מלאות עד לאפס מקום מונחות ליד הדלת, ורק אלוהים יודע איפה יכנסו 3 מזוודות בקופסת נעליים שנקראת החדר שלי עכשיו.

 ושבעצם אני מגיעה לדירה, ש... נכון שזה מעונות, ונכון שזה עם עוד 2 בנות בדירה, בכל זאת לדירה ריקה, ואני בעצם צריכה להביא המון דברים.

מחר אני עוברת.

יום ראשון זה מתחיל.

הסטריה.