האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

איכשהו בשבוע הזה התרגלתי.

התרגלתי לקור, ללחיות לבד, התרגלתי לשיעורים, ללימודים, אני כבר מכירה את הקמפוס על כל חדריו.

אני מרגישה ממש ננוסה.

שבוע.

לפני שבוע פחדתי נורא מכל זה, מאיך להגיע איך לחזור איך להסתדר ומה אם לא יאהבו אותי, ואם אני מפגרת או טיפשה מידי בשביל לימודים גבוהים.

עכשיו כיף לי.

יש שיעורים שאני אוהבת יותר כמו מי היה מאמין ההסטוריה של החינוך.

היסטוריה.

כן.

אני יותר מאוהבת במרצה שהוא כזה המפוזר מכפר אזר, חמוד כזה בן איזה 80 מצחיק נורא, והכי מהכל, אין אצלו מבחנים. רק עבודות.

אני לא אוהבת פילוסופיה.

אני לא בנויה לחפירות האלה.

באמת, מבחינתי העולם עשוי מחלקקים.

ולא לא אכפת לי שלפי סוקרטס או אפלטון או וואטאבר זה עשוי מאדמה/מיים/אש מצא את התשובה הנכונה.

אלוהים יודע למה פילוסופיה הוא שיעור חובה לתואר בחינוך מיוחד.

פיכסה.

אבל חוץ מזה באמת אחלה.

היום חגגו לי יומולדת.

חגגו לי גם בדירה, הביאו לי עוגה עם 24 נרות, אני חושבת שמגיל 11 הפסיקו לספור את הנרות על העוגה, זה היה מגניב.

ביקשתי להתרגל מהר ולהצליח.

מוזר לחזור ללימודים, האמת שגם מלחיץ נורא להכנס לכיתה עם עוד 100 בנות בעיקר האמת, וללמוד בשקט, אני יודעת שזה חנוני והכל אבל אני תמיד יושבת בשורה ראשונה, אני לא רואה ולא מבינה כלום אחרת, חברות שלי כבר צוחקות מזה, אבל בסדר. אני חנונית גאה.

כבר אמרתי את זה.

הרגע גם קלטתי שכתבתי חברות שלי, איזה מגניב שכבר יש לי חברות שם ושאני לא סתם איזה מתבודדת או משהו.

בכל מקרה מחר אני חוזרת לקרית 8, לא שמונה, 8, בזכר, זו אולי טעות לשונית, אבל לכו תתווכחו איתי עכשיו.

אה עוד משהו אחרון 105.3- רדיו הגליל העליון, הרבה יותר מוצלח מגלגלצ, תנסו לכוון לשם פעם. הרבה רגאי וזה.

לילה טוב:)