האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אני פשוט לא יודעת להתנהל ליד בנים. הגעתי למסכנה הזו.

יש פה הרבה אנשים נחמדים שמדברים איתי אפילו שאנחנו לא מכירים, ואפילו הכרמי כמה בחורים. הבעיה שאני באמת לא יודעת איך להתנהג.

כל החיים שלי התרגליתי להתאהב במורים שלי, ולדעת שלא יקרה כלום. פיתחתי מנגנוני הגנה מפני פגיעות למינהן, נחיתות וכתוצאה מזה גם ביישנות.

ועכשיו אני באמת לא יודעת איך לצאת מזה.

למשל אתמול היה גשם מטורף, ועמדתי מתחת למטריה עם בן אחד שלומד איתי, והוא באמת היה חמוד והכל אבל אני פשוט הסמקתי ולא הצלחתי להגיד שום דבר מענין חוץ מהיי, וזהו.

כ''כ התרגלתי שאני לא יפה ולא חכמה ולא מצליחה ולא ולא ולא, ועכשיו כאילו... איך יוצאים מזה?

אני מרגישה שזה מה זה לא הוגן.

חוץמזה ששיעורי פסיכולוגיה באמת גורמים לך לחקור את עצמך. כזה מיותר, כל החקר העצמי הזה. לא ליהוא.

דרך אגב הזמר הזה הוא יהודי, רוס קופרמן, כששמעתי את זה התלהבתי כאילו שהוא אח שלי או משהו. מקווה להלהיב עוד אנשים.

אוטוטו תקופת מבחנים, אני כ''כ לא מוכנה ויש לי מליון עבודות להגיש את כולן קיבלתי השבוע. קר לי ויש לי חום, ואין לי כח לחורף יותר בא לי 35 מעלות בצל.

טוב דיי להתלונן, עכשיו יש שיעור ביופסיכולוגיה, שזה למעשה הרבה ביולוגיה שקראו לה משהו עם פסיכולוגיה כדי שתלמידי חינוך מיוחד לא ישאלו ''מה קשור ביולוגיה לתואר בחינוך?????''

טוב יום נעים.