האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אז אוקי אני עדיין חייה, התקופת מבחנים כמעט נגמרה, אני מתכוונת יש לי עוד מבחן אחד בשבוע הבא ועבודה אחת, ואז יום ראשון הבא מתחיל סמסטר ב'.

אז מסקנות לאחר תקופת מבחנים ראשונה?

א- תמיד יש עוד מקום במוח, גם אם נראה שלא, גם אם כמות החומר למבחנים יותר גבוהה ממכם, בהנחה שאתם מתנשאים ללפחות 1.60. תמיד אפשר ללמוד עוד ותמיד זה נכנס  ומתקבע כנראה על הקורטקס איפשהו.

כמה מדהים זה?

אוקיי אין נכשלים בכלל, טפו טפו בהנחה שכל העבודות והמבחנים שעדיין לא קיבלתי עליהם ציון היו בסדר.

ב- אקדמיה זה לא תיכון. אי אפשר ללמוד חצי שעה לפני המבחן באוטובוס ולקבל 100.

למעשה גם ללמוד שבוע למבחן- אחרי שכל הסמסטר נחכתם בשיעורים והקשבתם ושום דבר לא חדש לכם במיוחד כשאתם מקבלים את מחברת המבחן. ובסוף לקבל 75.

זה מבאס נורא.

באמת.

במיוחד כשהתרגלתם לציונים של 90+. במיוחד כשאתם יודעים שאתם באמת מבינים את כל החומר.

כמה קל להתבכיין ולהגיד ''זה לא פייר!!!'' זה עומד לי על קצה הלשון. אבל אז אני נזכרת שאני כבר סטודנטית בת 23 וצריכה להתמרמר על דברים שנוגעים לקולקטיב, כמו צדק חברתי למשל. ולא על 83 בפילוסופיה.

ג- אם נניח יש מרצה מסויים. נניח שאתם סוגדים לו, חושבים שהוא מהמם וגאון ופסיכי במובן הכי חיובי שיש ואפילו חתיך (למרות שהוא בן איזה 40!!!) נניח, שאתם לומדים למבחן שלו בטירוף, שאתם יכולים ללמד את החומר במקומו, שאולי אתם אפילו מלמדים ככה בקטנה כמה בנות שלומדות אתכם.

נניח. 

זה מתברר לא מתכון להצלחה במבחן שלו.

אבל זה כן מתכון לאכזבה גדולה.

ואוקי אולי הוא יצא הכי ביצ', אבל כמובן אתם סוגדים לו, לכן תהיו בטוחים שתחשבו שכנראה אתם אשמים, וכנראה לא למדתם מספיק טוב.

ד- עכשיו כשאני יודעת מה זה תקופת מבחנים, אי אפשר לעבוד עלי יותר.

בנים התירוץ הזה של ''לא התגלחתי כי תקופת מבחנים וקוראים לזה זקן מבחנים''- לא עובד.

באמת אני מצאתי זמן ללכת לקוסמטיקאית שלי והיא בכלל בחיפה!!!

טוב חפרתי מספיק, ישראבלוג זה לא סיכומים לפסיכולוגיה.

שבת שלום.