האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

23 שנים חיכיתי לרגע הזה. תכננתי אותו, פנטזתי עליו.

באמת רציתי שזה יהיה מתוך אהבה אמיתית עם  נסיך החלומות.

נסיך החלומות ממען להגיע.

ואני כבר לא בתולה יותר.

אז מה? להתחיל לספר?

סופסוף מקום שבו מותר לי לחפור כמה שאני רוצה.

טוב, רגע. ברגע זה ממש אני אמורה ללמוד למבחן שיש לי מחר בחינוך מיוחד. אני אמורה ללמוד על רמות סרוטונין אצל ילדים שמתמודדים עם אוטיזם. אבל עיזבו אתכם משטויות- הפעם הראשונה- זה נושא מענין.

הסופשבוע האחרון היה- גדוש באירועים.

שתי השותפות שלי נסעו הביתה והיתה לי את כל הדירה לעצמי מיום רביעי עד יום ראשון. חשבתי שזה כיף כי היו אצלי חברים ללא הרף, למדתי להכין חלות אפילו עשיתי הפרשת חלה, ברחתי את עצמי וגם את ''אמא בת סבתא''.

גם למדתי שגולף זה סוג של רכב ולא חולצה...

בכל מקרה יום שישי בערב הגיע, באו אלי חברה וידיד ואמרתי לשכנים שלי מקומה ראשונה שיעלו גם כי הכנתי הרבה אוכל.

השכן שלי בא, הוא נשאר הרבה זמן, שיחקנו אמת או חובה והיו כל מיני חובות מביכות כאלה, כמו ללכת לשכנים הערבים ולהגיד להם שבת שלום (עכשיו הם מבוהלים ממני- ואני ממש לא התכוונצתי להפחיד אותם).

בכל מקרה היינו אצלי עד איזה עלות השחר. כולם הלכו חברה שלי נשארה לישון. בבוקר אחרי שניקיתי ליויתי אותה למעונות שלה, אחר כך היא באה שוב. אחרי שהיא הלכה, הלכתי לשכן שלי לספר לו איזה פדיחות היו לי עם השכנים הערבים היום בבוקר, אחר כך עלינו אלי, בהתחלה סתם דיברנו, לא חשבתי ש... אתם יודעים יהיה משהו כזה, חשבתי שהוא מתחמק מלמידה למבחן בחדווא כמו שאני מתחמקת מתרגול מילים באנגלית/ למידה לחנ''מ/ ללקויות למידה /לפסיכולוגיה, או לכל מבחן אחר שיש לי בחודש הקרוב.

בהתחלה ממש היה לי נעים סתם להתנשק, להיות ליד מישהו בלי חולצה, זה היה מביך- אבל מביך טוב כזה. אחר כך זה איכשהו זרם ואני לא יודעת פתאום היינו בחדר שלימצתופפים במיתת יחיד שלי, אחר כך  הוא היה מעלי, ואחר כך שכבנו.

תוך מודעות מלאה שזה רק סטוצ!!! זה כ''כ לא אני.

תנו לי לספר לכם משהו- כל הקטע של יחסי מין, אני באמת לא מבינה על מה כל הרעש? מה באמת על זה פרויד כתב תאוריות שלמות? זה האיד שמניע את העולם. דחף. מה? על מה? זה סתם בולשיט.

היה כואב מאוד. מאוד מאוד, ובכלל האקט עצמו לא היה כפי בכלל, רק כואב.

אחר כך גם יורד דם. כל הגוף תפוס וכואב.

אחרי שהוא גמר התלבשנו וישבנו במרפסת ושם כבר לא היה חושך והייתי צריכה להסתכל עליו, הוא שתה קפה וסיפר לי על הפעם הראשונה שלו. הוא באמת ניסה להיות נחמד. ואני רק רציתי שהוא ילך כבר כי הרגשתי מוזר.

וגם ממש השתדלתי לא לחפור כי תמיד אונרים על בנות אחרי סקס שהן חופרות. חיכיתי שיקרה משהו, שאני ארגיש משהו ולא הרגשתי כלום, אפילו לא קראש קטן, גם עכשיו אני לא מרגישה אליו כלום ואני מנסה בכל כוחי לא להיתקל בו.

אחר כך הייתי צריכה לנקות, להחליף סדין ולהתרחץ. ועשיתי הכל בצורה מכאנית כזו.

מה שמוזר שאפילו אחרי כל זה אני לא מתחרטת בכלל. רציתי שזה יקרה. אומנם 23 שנים סרבתי לבחורים כי לא אהבתי אותם או כי הם לא אהבו אותי מספיק, אבל איפשהו רציתי כבר לדעת מה זה.

אתמול היתה שרפה ליד הבית וחשבתי ''טוב נו לפחות אני לא אמות בתולה''. מחשבות כאלה טפשיות.

עכשיו אחרי שסיימתי לחפור- אני חוזרת לרמות סרוטונין אתם אוטיסטים.

אז יום נעים וזה.