האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אולי אני יודעת הכי פחות?

מבחנים בלי סוף.

ואני לא מאופסת על עצמי

אני לומדת ולומדת.

מתי אני אזכה לראות אור יום? הכוונה אור יום אמיתי, לא בדרך לספריה/חברה בשביל ללמוד/מבחן?

נמאס לי.

היום נגמר המבחן בפסיכולוגיה. כ''כ אהבתי את השיעור הזה מהרגע הראשון שראיתי את המרצה ועד היום בבוקר כשראיתי את המבחן.

הבעיה היא לא הפחד שלא עברתי למרות שפחד כזה תמיד קיים, זה לא האשיו- אני מאמינה שעברתי אפילו בציון סביר.

הבעיה היא שזהו?

המרצה שכ''כ אהבתי טס לפני כמה ימים לשנת שבתון בקליפורניה, אני נשארתי כאן. ואני כבר לא בטוחה שאני רוצה לעבור לפסיכולוגיה.

אני חושבת שפשוט אשאר עם החינוך מיוחד הזה ואבחר בתואר שני מענין יותר.

אני מתכוונת-  היי אני כבר בוגרת שנה א'. הייתם מאמינים?

אני לא מאמינה את זה על עצמי.

תמיד הרגשתי כזו דסלקטית ומטומטמת. כאילו שלא יצא ממני כלום.

לפני כמה חודשים עשיתי אבחון להתאמת מקצוע דרך המקום שאולי יתנו לי מלגה בעתיד. ולפני כמה ימים הגיעו התוצעות שלו, הם אמרו לי שאני אהיה מעולה בחינוך המיוחד שאני אהיה סופר מעולה בדרמה טראפיה או טיפול באומנות. וזה באמת הכוונה שלי מההתחלה.

הם גם אמרו שאני מעל לממוצע מבחינת יכולות הבנה, אנלוגיות ומתמטיות.

אני.

מעל לממוצע במשהו שקשור לאנטלגנציה.

אני.

הרגשתי פחות מטומטמת לכמה דקות.

אז הוא נסע. אז מה? דעתי שזה יקרה וזה לא ש... לא משנה הוא לא היה כלום חוץ ממרצה בשבילי.

אז למה אני מרגישה שכל החיים שלי השתנו בגללו?

למה אני מרגישה כ''כ דפוקה עכשיו?

כן אני יודעת. יהיה בסדר.

יש לי עוד 5 מבחנים ומליון עבודות.

אני הולכת ללמוד.

יום נעים וזה.