האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

טוב אני לא יודעת מאיפה להתחיל

חצי שנה זה המון זמן, שבו הבלוג היה חסום. אני לא רוצה לספר למה בינתיים. אבל עכשיו אני פה. יש לי כ''כ הרבה מה להגיד. כ''כ הרבה השתנה. ועכשיו המילים שבדרך כלל כ''כ קלות לי, לא יוצאות.

אני בכלל אמורה ללמוד למבחן.

אתמול חזרתי מסדנת אימון קבוצתי של שלושה ימים.

אני מטבעי בחורה שלא משתפת כ''כ ולדבר מול אשים? אני? מה?

ובכל זאת זו כבר פעם שניה שאני עושה את הסדנא הזו. הפעם הגעתי בתור מסייעת.

אז קשה להגיד שלא ידעתי לאן אני נכנסת. ולמרות זאת הלכתי.

ואני לא מתכוונת לחפור לכם עכשיו על כמה אני ''מוארת'' או משהו. אבל זה כן תהליך שעברתי. כן דברים שלא חשבתי עליהם עד כה.

אולי אני עדיין מבולבלת, וזה יצא לי עקום. אבל אני מקווה שכן תוכלו להכנס איתי לתוך התהליך ולהבין אותו.

בכלל הגאתי לסדנא הזו כי ידעתי שמישהו שספציפי יהיה שם. אחר כך אחרי כמה זמן (בערך 5 דקות מרגע שהתחילה הסדנא) הבנתי כמה לא חכם זה היה. כמה קשה לי להפתח או להתנהג באופן טבעי ליד מישהו שאני רוצה.

אחר כך כבר לא היינו באותה הקבוצה. וזה נרגע.

טוב אני באמת חייבת לצאת יש לי מבחן בשעה אחת ולא עברתי על החומר כל הסופשבוע. אבל אני רוצה להמשיך אחר כך. לכתוב לכם, לעצמי כאן את על התובנות שלי. אני חושבת שזה חשוב.