אז שלום לכולם.
זאת שוב אני.
כן אני יודעת שאני לא מעדככנת הרבה לאחרונה, אתם לא מפסידים יותר מידי. באמת שהחיים שלי פשוט משעמים ברמות עולמיות.
מחר אני ישנה בבסיס.
זה דיי מצחיק, כי אף אחד לא ישן אצלנו ככה סתם בבסיס. אבל חברה שלי סוגרת שבת ואני נשארת לישון איתה עד יום שישי.
כולם אצלנו חושבים שהשתגעתי, אבל זה לא נראה לי כ''כ נורא בכלל.
לא משנה, קיצר גיליתי שאני יכולה לדחוס בתיק ג'נספורט רגיל, סדין, סמיכה, כלי רחצה, טרניג, פיג'מה, צעיף, ועוד את כל הדברים שגם ככה אני סוחבת איתי כל יום כמו: טושים, מחברת, מידע על כל מיני נושאים- כרגע על אסון המסוקים ועל המעבורת קולומביה, כמובן שגם פאלפון ארנק מטען וכו...
נכון שזה כישרון עצום?
טוב אחרי שחשפתי בפניכם את המידע המעניין הזה, רציתי לכתוב שהיום באוטובוס ישב מולי בחור דתי (פינגוין) והסתכלתי עליו בזמן הנסיעה.
נורא קינאתי בו, הוא ישב כ''כ מרוכז וקרא באיזה ספר תפילות, הוא לא הרים את הענים מהספר, לא הציץ מהחלון, ולא עניין אותו כלום חוץ מהדברים שהוא קרא ושאני בטוחה שהוא כבר מכיר בעל פה.
הוא אמור להיות בערך בגילי- לפחות נראה ככה, וכבר הוא מאמין כ''כ במשהו, בטוח במה שהוא מאמין בו.
עכשיו, כשאני כותבת את זה אני נורא מקנאה בו.
אני לא מאמינה בכלום, לא בטוחה בשום דבר.
אין שום דבר שיכול לרתק אותי ככה, שום דבר שאני נכנסת אליו כל כולי ולא שמה לב למה שקורה סביבי.
זה קצת עצוב.
יום נפלא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
