האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

סיפור לתחרות הסיפורים.

http://israblog.co.il/tblogread.asp?blog=450140&blogcode=8994975

כל היופי שבעולם.

לא ידעתי שמשהו יכול להיות כל כך מושלם.

כשרק נפגשנו,הבטתי בך וחשבתי שזה לא הגיוני. זה בלתי אפשרי להיות כ''כ יפה, נראת כמו שילוב מדהים בן החלום לפנטזיה.

עכשיו אני אומרת זה, אחרי שעברה כבר שנה.

כן שנה, זה קרה בדיוק לפני שנה. אך הזמן שחלף מאז דומה לכמה ימים ספורים.

ימים שמחים ועצובים.

אך מעטים.

לא חשבתי שאפשר לאהוב ככה, ובאמת אהבתי אותך, את החיוך שלך כשאתה חולם בהקיץ, את המבט בענייך, ואת הדרך שבה גירדת את הראש כשחשבת, או כשלא ידעת משהו.

למרות שבעצם, ידעת הכל, תמיד ידעת.

אהבתי אותך, את כולך, ואתה אהבת אותי.

אף פעם לא הבנתי למה. אבל אהבת...

אז, רגע רגע...

נתחיל מההתחלה, הכרנו כשהגעתי לבסיס החדש, עמדת בכניסה לשלישות, ובאותו רגע החלטתי שאתה תהיה הנקסט בויפרנד, נקסט בויפרנד זה כמו אקס בויפרנד, רק כאילו, הפוך...

אני יודעת שהקדמות הן תמיד דבר משעמם, ובאופן כללי לא חייב לקרוא אותן.

אני יכולה לומר לכם שאם אין לכם כח להקדמות אתם יכולים לדלג באלגנטיות על השורות הבאות ולהתחיל לקרוא את הסיפור בלי ההקדמה.

אך אני בתור כותבת חייבת לרשום את ההקדמה, כדי לסדר לעצמי את כל השתלשלות העניינים בראש, וגם כדי שתוכלו אתם הקוראים להבין על מה הסיפור ואיך הוא מתחיל, עוד לפני שתקראו אותו.

אז אחרי שהבהרתי את עצמי, אפשר להתחיל...

''אני אוהב את הטבע'', זה אחד הדברים הראשונים שאמרת לי.

''אני מרגיש את הטבע בכל הגוף. מריח אותו, שומע את השקט שלו, שקט עוצמתי שאומר כה הרבה, אני רואה אותו, את כל היופי הזה, יופי אמיתי, לא מעשה ידי אדם, יופי פשוט כמו שבורא עולם יצר אותו''.

אהבתי את התיאור שלך.

לא הבנתי אותו, אבל אהבתי.

אחרי שאמרת את כל הדברים האלה על הטבע שאלתי אותך אם אתה רוצה לצאת איתי לטיול, ממש התלהבתי מהאהבה שלך לטיולים, ומהניצוץ שנדלק לך בעניים כשדיברת...

ובטחתי בך, ידעתי שרק איתך אני אוכל להרגיש את כל הדברים האלו שדיברת עליהם.

אני חושבת ששמחת כששאלתי, כי הסכמת בלי שום היסוס.

ואכן, שבוע אחרי זה, כשחזרנו הביתה מהבסיס, יצאנו לטיול.

ההתלהבות היתה גדולה, לפחות ההתלהבות שלי, אבל זה היה בעיקר כי אהבתי אותך, ופחות מהטיול.

כשבאת לקחת אותי, הסתכלת על 2 התיקים הענקיים שארזתי ופרצת בצחוק.

נורא נעלבתי, לא הבנתי ממה אתה צוחק וחשבתי, לפחות בזמן האריזה שאני ממש כישרונית, איך שהצלחתי לדחוס את כל הדברים שאני צריכה רק בשני תיקים, שהם למעשה לא כ''כ גדולים.

אבל אתה צחקת, ואמרת שאנחנו יוצאים רק ליומיים, ואז עוד אילצת אותי לארוז הכל מחדש בתוך תיק גב אחד רגיל.

התיישבת על המיטה שלי וחיכית שאעשה את זה, וכשהבנתי שאין לי ברירה זה מה שעשיתי.

כמובן שניסיתי למחות, אבל אלו היו מחאות קלושות, כי הייתי הולכת אחריך לכל מקום, ולטיול הזה רציתי לצאת, לא רק כי זה היה איתך, באמת רציתי להרגיש את הטבע כמו שתיארת אותו, אבל האמת? זה בעיקר כי זה היה איתך.

אז לקחתי רק מכנס וחולצה להחלפה, מסרק ומברשת שיניים, כמובן שאוכל ושק שינה.

וזהו.

היית מוכנה, לפחות לדבריך, אתה היית מרוצה, אני קצת פחות, וכך יצאנו.

במשך של הנסיעה שמת דיסק שירים נעימים ושתקת, אבל שפתיך היו מעוגלות במין חיוך צדדי, בקושי מורגש.

תהיתי על מה חשבת.

אולי על כמה שאני מפונקת, זה בטח הצחיק אותך, זה שאני הולכת אל הלא נודע עם ציוד הישרדות של  הומלסית.

אבל לא באמת כעסתי, לא הייתי חייבת לצאת לטיול הזה, אבל עשיתי את זה מרצון.

זה פשוט שרציתי לגרום לך להרגיש ייסורי מצפון.

לא נראה לי שזה עבד.

כשהגענו לנחל עצרת את המכונית בצד, יצאנו ממנה והתחלנו לטייל, מהסלול לא היה קשה, ההליכה היתה נוחה רוב הזמן- כמה שזה היה שונה מהטיולים בבית הספר.

ואכן, המים שבנחל היו כחולים וצלולים, התמזגו באופן מושלם עם צבע השמיים, מזג האויר היה חמים, ומושלם, כמו שרק יום אביב מוצלח יכול לספק.

הכל היה פשוט מושלם, ויפה.

קשה לי לתאר במילים את כל היופי הזה.

היום עבר כ''כ מהר, והערב ירד.

כשישבנו מכורבלים בשק שינה שאלת אותי אם הרגשתי את היופי והשקט של הטבע, אמרתי לך שכן.

אכן, הצלחתי להרגיש את הטבע כמו שתיארת אותו, להריח את הריח הנקי, לשמוע את השקט המוחלט והעצמתי, ולראות את כל היופי שבעולם, היופי הטבעי.

אהבתי את מה שהרגשתי, ואהבתי אותך.

כל כך אהבתי אותך...

באותו ערב שכבנו, אני יודעת שלא תיארת לעצמך שזו היתה הפעם הראשונה שלי.

אבל כן, זה פשוט התבקש. הכל היה כ''כ רומנטי ויפה, החושך היה מוחלט, והשמיים היו זרועים בכוכבים...

צחקת כאמרת שכל זה , הכל נוצר במיוחד בשביל שנינו, ''תיראי מלון מליון כוכבים, את רואה לאן הגענו?!''

ואני, אני הצלחתי בזכותך להרגיש רגשות שלעולם לא הרגשתי.

התמכרתי לאווירה, ואליך.

היה לנו רק שבוע להיות יחד.

אחרי אותו טיול יצא ככה וזה נעשה רשמי, היינו זוג, ולא רק כאלה שמסתובבים ביחד.

היה לנו רק שבוע.

זה היה שבוע מושלם.

מכירים את התאוריה הזו, על הגלגל שמסתובב?!

לא חשבתי שאפשר להיות מאושרת יותר.

שבוע זה נמשך, השבוע הכי מדהים שיכולתי לבקש.

ואז,כמו כל גלגל, גם הגלגל שלנו התחיל להסתובב.

הודיעו לך שאתה חוזר לשטחים.

משם כבר לא חזרת.

מאז, הזמן כאילו עצר, אני לא זוכרת מה קרה בשנה הזו שחלפה.

חייתי. זאת אומרת... נשמתי, סוג של חיים לא מובנים.

התעוררתי בבוקר, אכלתי והתרחצתי, הכל, כי היה צריך.

כי אמרו לי, או בקשו ממני.

כוחות כדי להחליט לבד כבר לא היו לי.

אבל אתה הדבקת אותי באהבה שלך לטבע, אני עוד זוכרת את המילים שאמרת כשרק הכרנו.

הטבע היפה והמסעיר, קיבל אותי אליו בזרועות פתוחות, תמיד, גם כשבכיתי, וגם כשנמאס לי, או כשלא היו לי כוחות.

אז יצאתי לטייל, טיילתי המון כמעט בכל הארץ.

כן, הדבקת אותי באהבה שלך, ובלי לרצות שזרת את חייך, ואת מותך בחיי.

בלי לדעת.

הכל השתנה מאז שהלכת, היופי הכי יפה בעולם.

ואני.

אשמח לתגובות.

בוקר טוב:)