האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אז שוב אני כאן.

מחר אני הולכת לעשות ניתוח, לא משהו רציני לדברי הרופאים.

הולכים להוציא לי את הנמק. שזו סוג של ההתחלה של הסוף.

כי אחרי זה אני אצתרך לעבור עוד כמה השתלות עור. ויהיה לי טוסיק כמו של מייקל ג'קסון.

שזה לא דבר סקסי במיוחד.

אבל מיילה.

אני מעדיפה את זה אם אני אוכל ללכת.

מה אני עושה כאן כל היום?

בהתחלה הייתי בוכה כל הזמן.

עכשיו בין סיוט אחד לשני שיחקתי מול עצמי חי צומח דומם.

מצאתי הכל.

חי, צומח, דומם, ארץ, עיר, ילד, ילדה, אישיות, מאכל, סרט או סידרה, שיר וספר.

יש הכל תאמינו לי.

חוץ מחייה ב-ו. חח אם אתם לא מכללים את הוירוס הזה.

חוץ מזה אין הרבה חדש. אין פה חתיכים בכלל. והתאוריה הזו של תמיד יש עם מי להתחיל בבית חולים לא תקפה לבית חולים שלי.

בכל אופן אין לי יותר מידי כח בשביל זה.

המשך יום טוב