האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אחרי כ''כ הרבה זמן של חוסר בעידכונים, חזרתי.

ושוב יש לי כ''כ הרבה מה לספר.

אז המצב שלי כבר הרבה יותר טוב.

אתמול הרופא דיבר איתי קצת, והוא סיפר לי שכשהתגאתי לבית החולים הייתי בסכנת חיים, אחרי שזה ירד מהפרק חשבו להוריד לי את הרגל.

והנה עכשיו, הכל בסדר.

אני עדיין פה, נכון, אבל נגמרו הניתוחים, נשארתי עם 2 רגליים( תודה לאל)ואני חייה.

אני מרגישה בהרבה יותר טוב.

יום רביעי התחלתי פזיוטרפיה.

פזיוטרפיה זה קשה, אבל אני רואה את המתרה של לחזור ללכת ולתפקד כרגיל מול העניים.

אני כ''כ רוצה את זה שאפילו שקשה לי, אני מתמלאת באופטימיות.

אתמול בלילה לא נרדמתי, ולא כי כאב לי או כי לא היה לי נוח. פשוט לא נרדמתי.

אז שמעתי מוזיקה ואחלתי דובונים.

חודשיים לא הקשבתי למוזיקה, ואחרי כ''כ הרבה זמן כל שיר נורא ריגש אותי.

היה לי כיף, אחרי זה ראיתי אישה זקנה מסדרת פרחים הערוץ 3 והיה י משעמם, אבל אתמול אני חושבת שקצת חזרתי לעצמי.

חזר לי החשק לחיות.

חזרה לי האהבה ללב.

בחודשיים שעברו לא עשיתי כ''כ הרבה דברים שאני אוהבת והייתי עושה ביומיום.

פשוט כי לא היה לי חשק לכלום.

אתמול חזר לי החשק.

חזר לי החשק להתלבש ולצאת כבר מהמיטה, לשמוע מוזיקה, לדבר עם אנשים.

להתעניין במה שעובר הליהם.

לרגע ממש הפסקתי לרחם על עצמי.

אני מקווה שהמצב רוח הטוב הזה יימשך.

שאני אלמד ללכת להר ויצא מכאן.

אמנם עם רגל מצולקת, אבל זה הרע במיעוטו.

יום טוב.