האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

שבוע הבא אני משתחררת מבית החולים.

ואני אומרת : ''באמת כבר הגיע הזמן.''

אני הולכת עם קב אחד אף על פי שאני יכולה ללכת גם בלי כלום, אבל הרופא לא מסכים לי עדיין.אני מאוד מרוצה מזה, כלומר מההתקדמות.

חוץ מזה הכרתי כאן מישהו שכל הזמן אומר לי כמה שאני נפלאה ומדהימה וזה. וטוב זה נחמד.

מה גם שהוא לא זקן מעצבן, הוא דווקא דיי חמוד, ופסנתרן, ואצן מקצועי.

וגם דע\יי מסכן כי אני בספק אם הוא יוכל לחזור לרוץ אחרי התאונה שלו.

אבל עצוב להגיד את זה בכל אופן אני שמחה שהוא איתי במחלקה הוא מעביר לי את רוב שעות היום.

חוץ מזה שאחרי שלושה חודשים בלי בחור, סוף סוף שברתי את היובש עם מישהו שבא לבקר אותי. והיה נחמד.

אבל גיליתי שאני בכלל לא מבינה למה אנשים כ''כ אוהבים להתנשק, כאילו זה בסדר זה לא מגעיל או משהו, אבל זה רחוק מלהיות כמו בספרים או בסרטים.

בהתחלה חשבתי שאולי זה לא היה הבחור הנכון, אבל אם הזמן והבחורים, הבנתי שאני בכלל לא אוהבת את הקטע הזה.

מוזר קצת.

אז זהו. אני במצב דיי טוב.

משעמם לי ברמות על, אבל בקרוב אני הולכת הביתה לתמיד, וזה בהחלט מגיע לי אחרי שלושה חודשים של סבל וכאבים.

יום טוב