האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אני לא יודעת איך להתחיל לכתוב.

אני מרגישה כאילו מאוד מלאה מבפנים, אבל למעשה זה שום דבר.

סתם שטויות שמעסיקות אותי.

אולי זה טוב אחרי כ''כ הרבה זמן שחשבתי על כאבים וניתוחים, זה טוב לראש וללב להתעסק בשטויות.

לא בטוחה.

זה בטוח יותר מעניין.

החלטתי מה אני הולכת ללמוד, יש בסמינר הקיבוצים אפשרות ללמוד חינוך מיוחד ואז ריפוי באומנות, בסופו של דבר אני אהיה מראפה באומנות לילדים בעלי צריכים מיוחדים, ילדים עם פיגור, אוטיסטים, או בעלי ליקויים שונים.

זה נראה לי כ''כ מעניין ומספק.

וגם משהו שאני אוכל לעמוד בו בלי להתמוטת משיעמום, מקשיי למידה, או מעומס.

שבוע הבא אני משתחררת סופית מבית החולים, כנראה שאני אמשיך להגיע לפזיוטרפיה. אבל זה יהיה אחרת.

אני אשן בבית, ויהיה לי כיף!!!

אבל הם באמת רוצים שאני אבוא להתנדב שם.

טוב כרגע אין לי משהו יותר טוב לעשות. מה גם שלצבא אני כבר בטח לא אחזור.

למרות שאני רוצה.

לילה טוב.

וביי בינתיים.