האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

מה קורה איתי בחיים?

זו בטח השאלה היחידה שהעסיקה אתכם. נכון?!

טוב התחלתי פזיוטרפיה בבי''ח 10. מה כבר אפשר לספר? מבחינת פעילות זה לא כ''כ שונה ממה שהייתי עושה בבני ציון.

פשוט זה כיף לישון בבית, לא לפחד מזיהומים, לאכול אוכל נורמאלי (כן טיבעול זה מאוד נורמאלי), להיות במחשב כמה שבא לי, להוריד סרטים ושירים, וטוב אתם יודעים כל הדברים שאפשר לעשות בבית.

אז אני מתעוררת בבוקר נוסעת לבית חולים שבאורך פלא נראה כמו בסיס שממש לא הייתי רוצה להגיע אליו, מאמנת את הרגל תוך כדי הזלת ריר על הפזיוטרפיסט שלי שאיכשהו נורא צעיר ונורא חתיך, ואז חוזרת הביתה ולא עושה כלום, עד הערב שאז אני מחכימה את עצמי עם טלנובלות ותוכניות ריאליטי למינהן.

שיגרת יום מעניינת. לא? מה לא?! שקט!

עכשיו ברצינות, אני מתגעגעת לשגרה אמיתית. לזה שאין לי זמן לעצור ולנשום. לצבא ולעבודה בלונה גראנד.

למה דווקא לי הכל נקטע פתאום?

נמאס לי מכל האין מה לעשות הזה.

נמאס מאוד.

שיהיה לכם יום טוב.