האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

סיימתי את הספר הזה היום, אחד הספרים המוצלחים שקראתי. אבל אני אומרת את זה על הרבה ספרים לאחרונה.

פשוט אני שונאת לסיים ספרים. הסופר יוצר דמות כלשהי, ואני אוהבת אותה, מזדהה איתה, מכירה בחולשות שלה ובאהבות שלה, וממש הופכת להיות כמוהה למשך כמה שעות.

ואז. זהו. הכל נגמר.

לפעמים זה נגמר טוב, ולפעמים כמו היום אני עדיין בוכה, אבל בכל מקרה זה מעצבן.

היה בספר קטע שממש שיעשע אותי, יאיר הדמות היה בקורס קצינים והמפקדת שאלה ''מי רוצה להיות מיוחד?'', כולם הרימו את היד, חוץ ממנו. ואז היא אמרה ''נו באמת יאיר, למה תמיד אתה חייב להיות יוצא דופן?!''

חעחה. זה היה משעשע.

זהו. עכשיו יש לי עוד ספר שאני רוצה לקרוא, אבל אין לי כח נפשי להתחיל אותו היום.

אולי מחר או יותר מאוחר.

יום טוב.