האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אני ואסיף זה שריטה של שנים, אולי נכון יותר לומר אסיף ואני?

פשוט אין לי מושג מה הוא חושב עלי.

מה שמצחיק שאף פעם לא חשבנו לשמור על קשר, ותמיד אנחנו נפגשים, באוטובוס/ במונית/ בקניון/ במרכז הכרמל ופעם אחת גם במלון שסבתא שלי גרה בו ושהוא מופיע בו. כן. בכל מיני מקומות.

את ה''פעם שלישית גלידה'' כבר עברנו ממזמן, ודיי ברור שלא יצאנו לגלידה, או לכל מקום אחר, נכון?

הכל התחיל כשהייתי בכיתה ח והוא היה בכיתה ז. חבר של אח של חברה שלי. מצחיק. זה היה חופש משהו, או אולי סתם שבת, היינו אצלה התחלנו עם בנים בצאט ופנטזנו עם פליפה- ההוא מקטנטנות והמורדים.

עד שלפתע הרגשנו שזורקים אלינו מחקים קטנים,, זה היה אסיף ואח של חברה שלי.

מצחיק שככה זה התחיל, נראה לי שאז נדלקתי עליו.

אחרי זה בחדר שלה היא שאלה אם הוא מוצא חן בעני, זרקתי עליה כרית ושיניתי נושא.

אבל כן. הורא מצא חן בעני.

ואתמול? אתמול שוב פגשתי אותו, הוא נשק על לחיי התעניין מעט בחיי, ואני בחייו, קצת נזכרתי כמה הוא חמוד.

וזהו.

נגמר.

עד הפעם באה...