האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

חופש זה משהו שאני מכירה, משהו שאני מחכה לו, שאני מתחננת מה לעשות בו.

מה זו בעצם חירות?

לפני שעורכים השוואה בין שני מושגים צריך להבין מה כל אחד אומר בעצם.

על פי אבן שושן, ההגדרה של חירות היא- חופש, דרור.
ההגדרה של חופש היא - חירות, דרור.

מדהים. פשוט כל הכבוד לאבן שושן על זה שהוא מסביר מילה באמצעות מילה אחרת, ואת המילה האחרת באמצעות המילה שחיפשתי. הסתבכתם? אני קצת. 

הפסקה מטודית.

ושיר.

איזה חמוד ברי סחרוף.

בכל מקרה חופש, איזה כיף זה חופש? אחרי תקופת המבחנים חופש פסח הגיע כ''כ בזמן, שבוע שעבר עבדתי, באותה עבודת דיילת קניון שעבדתי בה בראש השנה, הפעם חילקתי שוברי קניה, כי אנשים לא קנו מספיק עד שהם הגיעו אלי.

אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהתגעגעתי להוט מעז שעזבתי לכבוד הלימודים. אני מתכוונת, לא להוט ממש, לא ללקוחות, לכסף שהרווחתי שם. נכון מינימום, נכון הכל, אבל הייתי יכולה לקנות כל מה שרציתי, יכולתי אילו הייתי רוצה לבזבז 700 שקלים בקניון.

אני לא מדברת על המצב הכלכלי שלי היום.

אבל כן זה מין תחביב של סטודנטים לדבר על כמה שהם עניים.

בכל מקרה בעבודה הזו, התידדתי על המנהל שיווק, הוא דמה למישהו שהיה חבר טוב שלי פעם ולכן באופן אוטומטי חיבבתי אותו. אני מתכוונת עד שהתברר שהוא נשוי. אני אפילו לא בטוחה למה זה כ''כ שינה לי את ההשקפה כלפיו, זה לא ש... לא יודעת.

זה לא היה כזה שוק בשבילי. כי פתאום הבנתי, אני בת 23, רוב הבחורים בגילי+ כבר חושבים על להתחתן. חשבתי שאנחנו כ''כ אוהבות להגיד ''כל הטובים תפוסים, ואם הם לא הם גייז''.

אוקי מרמור.

חשבתי שרק אני נשארת מאחור.

אני מתכוונת ברור שאני ארצה להתחתן מתישהו. אבל עכשיו? להתחתן? מצחיק.

אם סבתא שלי היתה קוראת כאן. הו הו הו... זה מה שיש לי להגיד.

להסביר מה עושים למרוקאיות רווקות בנות 23 או שאתם מעדיפים לדמיין לבד?

מבחינת סבתא שלי אין לי כאן חופש בחירה. נינים- ומהר.

שוב הפסקה הפעם לא מטודית- סתם שיר.

פה האשמה. בגלל שירים כאלה- וסרטי בנות דביקים. מכאן מגיעות כל הציפיות הלא הגיוניות שיש לי.

צריך לפתוח קבוצה כזו בפייסבוק. ''אני מאשימה את סרטי הבנות בציפיות הלא הגיוניות שיש לי מגברים'' אני חושבת שזה יתפוס. תזכירו לי לעשות את זה אחר כך.

אז חופש וזה? היום אני הולכת לסרט מחר אני סתם ישנה, כאילו, באמת, יש לי זמן, איזה כיף זה.

נגשתי למועד ב' המדובר אצל ליהוא, המבחן היה קשה הרבה יותר מהמועד א', כמובן ששיפרתי, לא בהרבה אין סיבה להתלהב, 80 במקום 70 סבבה. הממוצע הכיתתי הוא 65. אני באמת לא מבינה למה שמרצה יחבר מבחן בכוונה להכשיל את התלמידים שלו.

ועוד ליהוא, הוא אחד שאוהבים. תלמידים שלו סוגדים לו, למה הוא מנסה לקלקל את זה?

זה כזה רוע טהור.

טוב סיימתי לחפור ועוד אין לי תשובה על השאלה. מה ההבדל בין חירות לחופש?

אולי אלה רק מילים נרדפות ולא חייב להיות בניהן הבדל?

אם מישהו יודע, שיגיד לי.

שיר אחרון לסיום, כי אני פשוט אוהבת להקשיב לו, זה מרגיש כמו לגלות יוצר, כזה בהתחלה לפני שכולם מכירים אותוף לפני שהוא עצמו מבין כמה הוא מוכשר, אולפן ביתי בסלון.

מגניב.

יום נעים וחג חירות שמח.

נ.ב- בכל פעם כשאני חושבת שאין לי מה לכתוב ואין לי שוב דבר להגיד, אני יושבת מול מסח המחשב וזה פשוט יוצא.

אני פשוט לא יודעת להתנהל ליד בנים. הגעתי למסכנה הזו.

יש פה הרבה אנשים נחמדים שמדברים איתי אפילו שאנחנו לא מכירים, ואפילו הכרמי כמה בחורים. הבעיה שאני באמת לא יודעת איך להתנהג.

כל החיים שלי התרגליתי להתאהב במורים שלי, ולדעת שלא יקרה כלום. פיתחתי מנגנוני הגנה מפני פגיעות למינהן, נחיתות וכתוצאה מזה גם ביישנות.

ועכשיו אני באמת לא יודעת איך לצאת מזה.

למשל אתמול היה גשם מטורף, ועמדתי מתחת למטריה עם בן אחד שלומד איתי, והוא באמת היה חמוד והכל אבל אני פשוט הסמקתי ולא הצלחתי להגיד שום דבר מענין חוץ מהיי, וזהו.

כ''כ התרגלתי שאני לא יפה ולא חכמה ולא מצליחה ולא ולא ולא, ועכשיו כאילו... איך יוצאים מזה?

אני מרגישה שזה מה זה לא הוגן.

חוץמזה ששיעורי פסיכולוגיה באמת גורמים לך לחקור את עצמך. כזה מיותר, כל החקר העצמי הזה. לא ליהוא.

דרך אגב הזמר הזה הוא יהודי, רוס קופרמן, כששמעתי את זה התלהבתי כאילו שהוא אח שלי או משהו. מקווה להלהיב עוד אנשים.

אוטוטו תקופת מבחנים, אני כ''כ לא מוכנה ויש לי מליון עבודות להגיש את כולן קיבלתי השבוע. קר לי ויש לי חום, ואין לי כח לחורף יותר בא לי 35 מעלות בצל.

טוב דיי להתלונן, עכשיו יש שיעור ביופסיכולוגיה, שזה למעשה הרבה ביולוגיה שקראו לה משהו עם פסיכולוגיה כדי שתלמידי חינוך מיוחד לא ישאלו ''מה קשור ביולוגיה לתואר בחינוך?????''

טוב יום נעים.

טוב אני עדיין בקרית שמונה. בתקופה זו חם בכל הארץ, ורק פה השמש מקררת!!! כמה מוזר ולא מדעי זה? הא??

בכל מקרה יום חמישי סופש והכל, ואני חוזרת הביתה , לחום של חיפה המהממת כמובן.

יו-הו.

אוקיי אוקי אני יודעת מה אתם חושבים השיר הזה כ''כ לא קשור למצברוח שלי של חופש חנוכה, מהיום עד יום שני בבוקר- פינוק.

בכל זאת זה מה שנתקע לי בראש כבר שבוע- גו קורטי!

בכל אופן מה שבאתי לומר זה שאני עדין פה- עדיין שונאת אנגלית ולראשונה מבינה עד כמה מורה הוא זה שעושה את החומר למענין או לא.

לקחתי את זה לעצמי- בכל זאת סטודנטית לחינוך וזה.

הנה הבטחה- כשאני אלמד- מה שלא יקרה כי אני הולכת להמשיך לתראפיה באומנות- אבל אם ניח זה יקרה- אף אחד לא ישנא את השיעור שלי, אני אעביר אותו כמו שליהוא מעביר שיעור, וזה מצחיק ומענין.

זהו.

רציתי לספר לכם על המח- באמת זה כזה מענין שאפילו אני שרדתי את התיאורים על דם, מח חצוי וכל זה.

יש אשים שנולדים, או שבמקרות תאונה, אין להם קורקוס-קולוקום (הגשר שמחבר בין שתי ההמיספרות), עכשיו ידוע שכל המיספרה שולטת על הצד השני בגוף- המיספרה ימין על צד שמאל ושמאל על ימין, אז במקרה כזה אין מעבר מידע בין שני צידי הגוף.

בנוסף, לאחר שבץ מוחי- אירוע שבו מת תא במח- לעיתים יש שיקום מלא- וזאת מפני שחלק אחר במח לוקח פיקוד על התפקיד שהיה בעבר של החלק הפגוע.

כדי להוכיח את זה עשו ניסוי (ליהוא לא מאמין לי שזה באמת נערך- אבל אני יודעת שכן כי מקור אמין סיפר לי את זה- ואם מישהו במקרה מוצא על זה חומר כתוב- גם באנגלית, אני אשמח כי אני לא מצאתי).

בכל מקרה הניסוי הולך ככה: לקחו גורילה נחמדה אוהבת אדם וכרתו לה את המיספרה ימין ואת יד ורגל שמאל, במצב כזה הגורילה לא אמורה לתפקד כלל, אבל ניסו לאמן אותה, לעשות לה מה שנקרא פזיוטרפיה כדי לדעת אם המיספרה שמאל כן יכולה לקחת פיקוד גם על צד שמאל בגוף.

הגורילה החמודה שלנו- לא הצליחה לתפקד.

כלאו אותה, מנעו ממה מיים ואוכל- ולאחר כמה זמן הציעו לה מיים, היא רק היתה צריכה להושיט יד וקחת, אבל היא לא הצליחה.

ניסו את זה עוד כמה פעמים- אבל זה לא הלך.

החוקרים כמעט התייאשו.

כצעד אחרון הם החליטו להשליך אותה מצוק, והגורילה החמודה שלנו אהובתנו, הצליחה לתפוס גזע עץ ולהתייצב עליו!!!

זה כזה מדהים.

ועכשיו כדי שלא תחשבו שאני לגמרי איזה גיקית, אני אספר לכם שהיום אני הולכת ללבוש שמלה שחורה עם פרחים וורודים, משקפיי שמש וורודות של ג'וסי קוטור, מגפוני לק שחורות תיק וורוד ואת ציפורני איך לא ייעתר לק וורוד, אני אשתמש בבושם של בריטני.

זהו.

אהה אתמול מישהו אמר לי שאני נראת כמו שחקנית קולנוע, ואז סיפרתי את זה לחברה שלי והיא אמרה שזה נכון אני באמת נראת ככה כי אני חייה בסרט.

הא!

תמיד אמרתי שצריך לעשות סרט מהחיים שלי.

המדוכאת בשמלה הוורודה.

ככה יקראו לו.