האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

חשבתי לתומי- שאם כבר עשר שנים המרצה הזה ממחזר מבחנים למה שמשהו ישתנה הסמסטר?

תמיד יש את השמועות על הסטודנטית הקנאית שנכשלה כי לא ידעה שהמבחן ממוחזר וכשכולם קיבלו 90 והיא נכשלה והלכה לאיים על המרצה בדיוח לרשויות או משהו.

אבל מי באמת מתייחס לזה ברצינות?

כנראה שצריך.

לא למדתי כל הסופשבוע בהנחה שהמבחן ממוחזר ואין לי מה לדאוג. והפלא ופלא- שום דבר לא ממוחזר!!!

אז בלי לחפור יותר מידי על קוהלבגר וגליגן, אני חושבת שהצלחתי לא רע.

התפלאתי לגלות שאנשים באים להשוות תשובות איתי. כאילו אני מדד לידע.

''רגע נשאל את דניאלה, דניאלה בטוח יודעת''. קצת מחמיא.

זה נחמד. הבנתי בסדנה הזו כמה אני רגילה להלקות את עצמי. להגיד לעצמי שאני מכוערת, שאני שמנה, שאני מגעילה, שאני טפשה ולא שווה כלום שוב ושוב ושוב.

למה בעצם?

אני באמת כזו?

אם אני כזו איך זה שאנשים אוהבים אותי?

אני יודעת שיש אנשים שאוהבים. אבל אני מרגישה כמו ילדה בת 5 ששואלת למה כל הזמן, כדי להבין, כדי לקבל חיזוקים והסברים, כדי להיות בטוחה שזה נכון.

כדי להגיד לעצמי שאני זה לא כל הדברים שאני אומרת עלי.

אולי גם.

אבל שיש עוד דברים חוץ מזה.

יש שיר שהפזמון שלו הולך כך: ''של שעה נשיקה כל שעתיים חיבוק'' וזה חוזר שוב ושוב בתור תרופה לחיים ארוכים. אני חושבת שאני צריכה מרשם כזה. מישהו שבאופן קבוע יזכיר לי שיש מה לאהוב.

אולי אני צריכה לתת לעצמי את ההסברים האלה.

הכריחו אותי בסדנה לכתוב עשרה תחונות טובות שלי. היה לי מביך ומאתגר. בסוף מצאתי.

עשרה דברים שטובים בי: 1. אכפת לי מאנשים 2. אני נחמדה 3. אני סבלנית  4.אני מקשיבה 5. אני רגישה (אבל זה לא תמיד טוב) 6. אני יכולה לאהוב 7. אני יכולה להיות משעשעת. אבל לא כולם מבינים את ההומור שלי. 8.אני טובה בבישול 9. אני יצירתית 10. אני נחושה להצילח בלימודים.

אחרי זה כתבתי בגדול ובמודגש עם מארקר צהוב על כל הרשימה שאני חייה בסרט. זה היה מביך זה הרגיש לי שאני ממציאה על עצמי דברים כדי לרצות את המאמנת. ולא כי אני באמת מאמינה בזה. כי אפילו שאני אומרת על עצמי את הדברים האלה. קשה לי שלא לחשוב שבסדר אני רוצה להצליח בלימודים, אבל אני עדיין עם ממוצע 85. ואוקי אני טובה בבישול אבל כל הקטע של הקיצוץ וחיתוך לא ממש מסתדר לי עדיין, וכל התחונות האלה 1-6, כולם הן העצם אותה גברת בשינוי אדרת.

עכשיו אני חושבת לעצמי ששום דבר שאני עושה לא מספיק טוב בשבילי. ואף פעם לא חשבתי על עצמי בתור פרפקציוניסטית. כי אני לא כזו. אולי ביקורתית. קצת כלפי עצמי.

חופש זה משהו שאני מכירה, משהו שאני מחכה לו, שאני מתחננת מה לעשות בו.

מה זו בעצם חירות?

לפני שעורכים השוואה בין שני מושגים צריך להבין מה כל אחד אומר בעצם.

על פי אבן שושן, ההגדרה של חירות היא- חופש, דרור.
ההגדרה של חופש היא - חירות, דרור.

מדהים. פשוט כל הכבוד לאבן שושן על זה שהוא מסביר מילה באמצעות מילה אחרת, ואת המילה האחרת באמצעות המילה שחיפשתי. הסתבכתם? אני קצת. 

הפסקה מטודית.

ושיר.

איזה חמוד ברי סחרוף.

בכל מקרה חופש, איזה כיף זה חופש? אחרי תקופת המבחנים חופש פסח הגיע כ''כ בזמן, שבוע שעבר עבדתי, באותה עבודת דיילת קניון שעבדתי בה בראש השנה, הפעם חילקתי שוברי קניה, כי אנשים לא קנו מספיק עד שהם הגיעו אלי.

אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהתגעגעתי להוט מעז שעזבתי לכבוד הלימודים. אני מתכוונת, לא להוט ממש, לא ללקוחות, לכסף שהרווחתי שם. נכון מינימום, נכון הכל, אבל הייתי יכולה לקנות כל מה שרציתי, יכולתי אילו הייתי רוצה לבזבז 700 שקלים בקניון.

אני לא מדברת על המצב הכלכלי שלי היום.

אבל כן זה מין תחביב של סטודנטים לדבר על כמה שהם עניים.

בכל מקרה בעבודה הזו, התידדתי על המנהל שיווק, הוא דמה למישהו שהיה חבר טוב שלי פעם ולכן באופן אוטומטי חיבבתי אותו. אני מתכוונת עד שהתברר שהוא נשוי. אני אפילו לא בטוחה למה זה כ''כ שינה לי את ההשקפה כלפיו, זה לא ש... לא יודעת.

זה לא היה כזה שוק בשבילי. כי פתאום הבנתי, אני בת 23, רוב הבחורים בגילי+ כבר חושבים על להתחתן. חשבתי שאנחנו כ''כ אוהבות להגיד ''כל הטובים תפוסים, ואם הם לא הם גייז''.

אוקי מרמור.

חשבתי שרק אני נשארת מאחור.

אני מתכוונת ברור שאני ארצה להתחתן מתישהו. אבל עכשיו? להתחתן? מצחיק.

אם סבתא שלי היתה קוראת כאן. הו הו הו... זה מה שיש לי להגיד.

להסביר מה עושים למרוקאיות רווקות בנות 23 או שאתם מעדיפים לדמיין לבד?

מבחינת סבתא שלי אין לי כאן חופש בחירה. נינים- ומהר.

שוב הפסקה הפעם לא מטודית- סתם שיר.

פה האשמה. בגלל שירים כאלה- וסרטי בנות דביקים. מכאן מגיעות כל הציפיות הלא הגיוניות שיש לי.

צריך לפתוח קבוצה כזו בפייסבוק. ''אני מאשימה את סרטי הבנות בציפיות הלא הגיוניות שיש לי מגברים'' אני חושבת שזה יתפוס. תזכירו לי לעשות את זה אחר כך.

אז חופש וזה? היום אני הולכת לסרט מחר אני סתם ישנה, כאילו, באמת, יש לי זמן, איזה כיף זה.

נגשתי למועד ב' המדובר אצל ליהוא, המבחן היה קשה הרבה יותר מהמועד א', כמובן ששיפרתי, לא בהרבה אין סיבה להתלהב, 80 במקום 70 סבבה. הממוצע הכיתתי הוא 65. אני באמת לא מבינה למה שמרצה יחבר מבחן בכוונה להכשיל את התלמידים שלו.

ועוד ליהוא, הוא אחד שאוהבים. תלמידים שלו סוגדים לו, למה הוא מנסה לקלקל את זה?

זה כזה רוע טהור.

טוב סיימתי לחפור ועוד אין לי תשובה על השאלה. מה ההבדל בין חירות לחופש?

אולי אלה רק מילים נרדפות ולא חייב להיות בניהן הבדל?

אם מישהו יודע, שיגיד לי.

שיר אחרון לסיום, כי אני פשוט אוהבת להקשיב לו, זה מרגיש כמו לגלות יוצר, כזה בהתחלה לפני שכולם מכירים אותוף לפני שהוא עצמו מבין כמה הוא מוכשר, אולפן ביתי בסלון.

מגניב.

יום נעים וחג חירות שמח.

נ.ב- בכל פעם כשאני חושבת שאין לי מה לכתוב ואין לי שוב דבר להגיד, אני יושבת מול מסח המחשב וזה פשוט יוצא.

אני פשוט לא יודעת להתנהל ליד בנים. הגעתי למסכנה הזו.

יש פה הרבה אנשים נחמדים שמדברים איתי אפילו שאנחנו לא מכירים, ואפילו הכרמי כמה בחורים. הבעיה שאני באמת לא יודעת איך להתנהג.

כל החיים שלי התרגליתי להתאהב במורים שלי, ולדעת שלא יקרה כלום. פיתחתי מנגנוני הגנה מפני פגיעות למינהן, נחיתות וכתוצאה מזה גם ביישנות.

ועכשיו אני באמת לא יודעת איך לצאת מזה.

למשל אתמול היה גשם מטורף, ועמדתי מתחת למטריה עם בן אחד שלומד איתי, והוא באמת היה חמוד והכל אבל אני פשוט הסמקתי ולא הצלחתי להגיד שום דבר מענין חוץ מהיי, וזהו.

כ''כ התרגלתי שאני לא יפה ולא חכמה ולא מצליחה ולא ולא ולא, ועכשיו כאילו... איך יוצאים מזה?

אני מרגישה שזה מה זה לא הוגן.

חוץמזה ששיעורי פסיכולוגיה באמת גורמים לך לחקור את עצמך. כזה מיותר, כל החקר העצמי הזה. לא ליהוא.

דרך אגב הזמר הזה הוא יהודי, רוס קופרמן, כששמעתי את זה התלהבתי כאילו שהוא אח שלי או משהו. מקווה להלהיב עוד אנשים.

אוטוטו תקופת מבחנים, אני כ''כ לא מוכנה ויש לי מליון עבודות להגיש את כולן קיבלתי השבוע. קר לי ויש לי חום, ואין לי כח לחורף יותר בא לי 35 מעלות בצל.

טוב דיי להתלונן, עכשיו יש שיעור ביופסיכולוגיה, שזה למעשה הרבה ביולוגיה שקראו לה משהו עם פסיכולוגיה כדי שתלמידי חינוך מיוחד לא ישאלו ''מה קשור ביולוגיה לתואר בחינוך?????''

טוב יום נעים.