לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים


it's my life

Avatarכינוי: 

בת: 36

ICQ: 301601343 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2013    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

נוסעים לצפון


מחר אני עוברת לקרית שמונה.

אני כ''כ אוהבת להגיד שאני לומדת בגבול הצפון, מרגיש לי לוחמני ואמיץ.

אני כזו לא אמיצה.

 

זהו, זה סופי וזה קורה.

אני חושבת שרק לפני שבועיים כשהודיעו לי שהתקבלתי הבנתי שזהו, שאני עוזבת, עד אז לא באמת האמנתי שזה יקרה.

אז כן נכון, ביום ראשון אני אהיה בת 23.

באמת הגיע הזמן, אתם יודעים תואר ולגור לבד וכל זה.

חיים של גדולים.

עד איזה גיל כבר אפשר לדווח להורים לאן אני יוצאת ומתי?

אני יודעת שאני בגיל שאני אמורה להתחיל את החיים האלו.

אני מתה מפחד.

אני שמחה שזה לא מונע ממני לעשות דברים.

ואני מתרגשת ולחוצה.

היום ביליתי את כל היום באריזות, דברי לימוד, בגדים, אקססוריז, כלי רחצה, אוכל, פח לשרותים, כלי ניקיון, עזרה ראשונה, מצעים, כרית שמיכת פוך כי תמיד קר שם בצפון...

רק כשמתחילים לחשוב על זה מבינים כמה דברים צריך. ואיכשהו בלי לשים לב בכלל, הנה 3 מזוודות מלאות עד לאפס מקום מונחות ליד הדלת, ורק אלוהים יודע איפה יכנסו 3 מזוודות בקופסת נעליים שנקראת החדר שלי עכשיו.

 ושבעצם אני מגיעה לדירה, ש... נכון שזה מעונות, ונכון שזה עם עוד 2 בנות בדירה, בכל זאת לדירה ריקה, ואני בעצם צריכה להביא המון דברים.

 

מחר אני עוברת.

יום ראשון זה מתחיל.

הסטריה.

 

 

נכתב על ידי , 29/10/2011 00:09   בקטגוריות אומנות, בית, בריאות, געגועים, טיולים, כישלון, לימודים, פחד, רגעים, רשימות, תובנות, תסכול, אופטימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חופשיה ומאושרת. ב-30/10/2011 21:17
 



שיו התקבלתי:)


זהו, זה סופי.

ואולי באמת הגיע הזמן.

התקבלתי ללימודים, אני עוזבת את הבית ועוברת לצפון.

כאילו ממש לצפון.

אני שמחה.

אני גם מלאה בחששות כאלה שמגיעות עם מעבר למקום חדש, עם התחלה חדשה.

התחלות.

 

אתמול חשבתי שהחדר שלי במעונות- חדר ליחיד בעלות מוזלת כי מתברר שאני הולכת לגור בקופסת נעלים  בעלות של 700 שקלים לחודש- בשנה הקרובה.

החדר שלי יהיה מעוצב כ''כ אני, שטיח סגול, סדין פרחוני על המיטה ופוסטר של קורט קוביין על הקיר.

חדר לגמרי שלי בדירה עם עוד 3 בנות שאני לא מכירה עדיין.

איך מחליטים איזה בגדים לקחת איתי ואיזה לא?

אני צריכה תיק חדש, נקרא לזה ילקוט, שיתאים ללפטופ ולכל הקלסרים שלי. (כיאה למגה חנונית שאני)

 

מתברר שאני אהיה חייבת ללמוד סטטיסטיקה וגם אנגלית.

טוב זה לא שזה לא היה לי ברור, אבל עד שראיתי את מקצועות החובה שלי, יכולתי עוד לקוות לאיזה פטור ממתמטיקה או משהו.

כן זה סופי אני עוברת.

הולכת להגשים את ייעודי להיות תראפיסטית באומנות.

התקבלתי!!!

אז הנה אני סטודנטית לתואר ראשון בחינוך מיוחד בתל חי.

קבלו אותי.

 

הלימודים מתחילים ב30 לאוקטובר, זה גם היום של היומולדת שלי.

חשבתי שזו אחלה מתנה מהיקום.

 

ועכשיו כשריחות החג והבישולים של אמא ממלאים את הבית לקראת הערב, סלחו לי, אני הולכת להציץ לה בסירים. 

 

נכתב על ידי , 12/10/2011 10:54   בקטגוריות אומנות, ארוטי, בית, געגועים, טיולים, לימודים, מוזיקה, פחד, ציור, רגעים, רשימות, שמחה, אופטימי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מעיין ~ סיפורים בהמשכים ב-12/10/2011 12:41
 



תמונות לונדוניות


אז אוקי עבר כבר כמעט חודש, והנה אני עם פוסט תמונות, אחרי בערך נצח שלא עשיתי אחד כזה.

כמובן שתקית התמונות מלונדון מלאה במאות תמונות, בחרתי עשרה.

קשה קשה.

 



ליד כל מלון או אכסניה בלונדון, יש כזה אוטובוס. נסיעה בו עולה 26 פאונד ליום. פאונד שווה בערך ל5.8 שקלים. תעשו חשבון לבד.

כרטיס שבועי חופשי לרכבות ולאוטובוסים של התושבים, עולה 27 פאונדים.

כמובן שבחרנו באפשרות הזולה יותר.

אגב אנדרגאונד. זה דבר ענק.

זה מדהים.

מה שיותר מדהים שכל הקווים, בכל השעות מלאים עד לאפס מקום.

מלא חתיכים יש ברכבות.

 



חצר הרמון המלכה.

חבל שאי אפשר להראות גודל במצלמה. באמת. החצר וההרמון שווים בגודלם לעיר קטנה. הלכנו שם איזה קילומטר.

 



איי חתיכים.

אני חוצה חבר חייל.

סתם אני לא.

זו העבודה הכי קשה בעולם.

אולי קצת הפסקתי להתבכיין על העבודה שלי כשראיתי אותם, בבגדים ובכובע הכבד הזה.

אין מה להגיד. אילפו אותם היטב.

אני רק תוהה, כאילו, אתם יכולים לדמיין ילד אומר לאמו ''כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות שומר המלכה?''

אולי זה כמו השבכניקים אצלנו?



חמוד:)

 





נהר התמזה. לא רואים כאן בתמונה את גשר לונדון, אבל שטנו מתחתיו, המדריך של האניה אמר שאם אנחנו מצליחים לגרום לאלה שהולכים על הגשר לנופף אלינו זה אומר שיהיה לנו מזל טוב בכל חיינו.

נופפנו כמו מטורפים.

אולי באמת יש לי מזל.

 



באמת עליתי על זה.

אני חושבת שמכל דבר לוקחים משהו, ואולי התקופה שבה עבדתי בלונה גראנד ריפאה לי את הפחד מלונפארקים.

 



ביום שבת יש שוק של פריקים.

שוק זו מילה קטנה.

דמיינו את כל דיזינגוף סנטר, רק בגדול.

עם סמטאות, ודוכנים, ושווקים קטנים יותר שמתחברים לרחוב.

באחת הסמטאות היתה את הבחורה הכי מדהימה בעולם, היה לה תא, כל הקירות בו היו מצופים בבד קטיפה וורוד, פטיפון, כן פטיפון, השמיע מוזיקת רוק, והיא עשתה צפורניים עם ציורים, כל ציור. אפילו נגיד בובספוג או מנגה יפנית, לבנות שחפצו בכך, תמורת 5 פאונד.

שזה זול.

אז זו היד שלי, ברוב התלהבות, על רקע החדר המבולגן שלנו במלון.

 



כאשר חיכינו שיתחיל הסיור של הארי פוטר, ישבנו בפארק כלשהו, קנינו אייסקפה מקוסטה שזה הארומה של הלונדונים, היה לנו קצת משעמם.

רואים את זה.

אמרתי לכם. מאות תמונות.

כן.

 



ולסיום.

אני.

איך לא.

נכתב על ידי , 27/8/2011 18:20   בקטגוריות אומנות, טיולים, טיסה, מוזיקה, מצחיק, תמונות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
31,949
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להארנבת של דוק קספר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הארנבת של דוק קספר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)