לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים


it's my life

Avatarכינוי: 

בת: 36

ICQ: 301601343 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2013    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אוקי אוקי אני טיפשה


חשבתי לתומי- שאם כבר עשר שנים המרצה הזה ממחזר מבחנים למה שמשהו ישתנה הסמסטר?

תמיד יש את השמועות על הסטודנטית הקנאית שנכשלה כי לא ידעה שהמבחן ממוחזר וכשכולם קיבלו 90 והיא נכשלה והלכה לאיים על המרצה בדיוח לרשויות או משהו.

אבל מי באמת מתייחס לזה ברצינות?

כנראה שצריך.

לא למדתי כל הסופשבוע בהנחה שהמבחן ממוחזר ואין לי מה לדאוג. והפלא ופלא- שום דבר לא ממוחזר!!!

אז בלי לחפור יותר מידי על קוהלבגר וגליגן, אני חושבת שהצלחתי לא רע.

התפלאתי לגלות שאנשים באים להשוות תשובות איתי. כאילו אני מדד לידע.

''רגע נשאל את דניאלה, דניאלה בטוח יודעת''. קצת מחמיא.

 

זה נחמד. הבנתי בסדנה הזו כמה אני רגילה להלקות את עצמי. להגיד לעצמי שאני מכוערת, שאני שמנה, שאני מגעילה, שאני טפשה ולא שווה כלום שוב ושוב ושוב.

למה בעצם?

אני באמת כזו?

אם אני כזו איך זה שאנשים אוהבים אותי?

אני יודעת שיש אנשים שאוהבים. אבל אני מרגישה כמו ילדה בת 5 ששואלת למה כל הזמן, כדי להבין, כדי לקבל חיזוקים והסברים, כדי להיות בטוחה שזה נכון.

כדי להגיד לעצמי שאני זה לא כל הדברים שאני אומרת עלי.

אולי גם.

אבל שיש עוד דברים חוץ מזה.

יש שיר שהפזמון שלו הולך כך: ''של שעה נשיקה כל שעתיים חיבוק'' וזה חוזר שוב ושוב בתור תרופה לחיים ארוכים. אני חושבת שאני צריכה מרשם כזה. מישהו שבאופן קבוע יזכיר לי שיש מה לאהוב.

אולי אני צריכה לתת לעצמי את ההסברים האלה.

הכריחו אותי בסדנה לכתוב עשרה תחונות טובות שלי. היה לי מביך ומאתגר. בסוף מצאתי.

 

עשרה דברים שטובים בי: 1. אכפת לי מאנשים 2. אני נחמדה 3. אני סבלנית  4.אני מקשיבה 5. אני רגישה (אבל זה לא תמיד טוב) 6. אני יכולה לאהוב 7. אני יכולה להיות משעשעת. אבל לא כולם מבינים את ההומור שלי. 8.אני טובה בבישול 9. אני יצירתית 10. אני נחושה להצילח בלימודים.

אחרי זה כתבתי בגדול ובמודגש עם מארקר צהוב על כל הרשימה שאני חייה בסרט. זה היה מביך זה הרגיש לי שאני ממציאה על עצמי דברים כדי לרצות את המאמנת. ולא כי אני באמת מאמינה בזה. כי אפילו שאני אומרת על עצמי את הדברים האלה. קשה לי שלא לחשוב שבסדר אני רוצה להצליח בלימודים, אבל אני עדיין עם ממוצע 85. ואוקי אני טובה בבישול אבל כל הקטע של הקיצוץ וחיתוך לא ממש מסתדר לי עדיין, וכל התחונות האלה 1-6, כולם הן העצם אותה גברת בשינוי אדרת.

עכשיו אני חושבת לעצמי ששום דבר שאני עושה לא מספיק טוב בשבילי. ואף פעם לא חשבתי על עצמי בתור פרפקציוניסטית. כי אני לא כזו. אולי ביקורתית. קצת כלפי עצמי.

 

 

 

נכתב על ידי , 30/6/2013 21:53   בקטגוריות בריאות, געגועים, כישלון, כעס, לימודים, רגעים, רשימות, שמחה, תובנות, תסכול, אהבה ויחסים, אופטימי, פסימי, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של or@ ב-30/3/2016 10:34
 



חוזרת אחרי הרבה זמן


כ''כ הרבה חדש אצלי.

כמעט שחכתי מהבלוג הזה, ופתאום זה, חזר החשק הזה לכתוב.

יש משהו בימים כאלה, זה לא שאין לי מה לעשות, כמעט ואין לי זמן לישון, אבל אני חושבת שזו באמת תקופה טובה.

התחלה של שנה ב', אני חייבת לציין שהיא התחילה מעולה, השוק של יום א' שנה א' נשאר הרחק בשנה שעברה, לחזור אל הצפון ואל החברים היה ממש כיף. אני אוהבת את הצםפון, ואוהבת את הלימודים אף על פי שהסמסטר רוב הקורסים שלי משעמים. (נו ברור ליהוא בשליחות בקליפורניה עד סמסטר ב) בכל מקרה, התחלתי להתאמן,הורדתי רק 15 קילוגרמים שזה הכי הרבה שירדתי אי פעם בחיי, אני ממש מרוצה מזה, אני עובדת בנטויזן בתמיכה טכנית אבל עוזבת שבוע הבא כי אני צריכה זמן ללמוד,הם ממש מנסים לשמר אותי, כמו שמשמרים לקוחות שרוצים להתנתק. אני מתחילה לעשות פרח, אני משקיעה בלימודים, אני מרגישה ממש פעילה.

 

אני עדיין לא בטוחה איךלהגדיר אותו, זו ההתחלה ואולי אני סתם מתלהבת, אבל הוא שונה מכל שאר הבנים שיצאתי איתם עד היום, באמת הוא מתייחס אלי כמו לנסיכה. והוא נחמד ומצחיק וחכם, וכשאנחנו יוצאים ממש כיף לי. הכי חשוב אולי- הוא לא ניסה לשלוח ידיים למרות שכבר יצאנו פעם אחת לבד בלי עוד אנשים. אני מרגישה בפעם הראשונה בחיים שלי שמתענינים בי ולא רואים בי מקור לפורקן. זה מרגש כי אני לא רגילה שמחזרים אחרי.

ואני אולי סתם מתלהבת.

אולי.

אבל זו באמת תקופה נחמדה.

 

תדעו לכם, אם מישהו בכלל עוד נשאר לקרוא פה, שזה שלא כתבתי כ''כ הרבה זמן זה בלל שהייתי עסוקה בעצמי, באמת בעצמי, במה שאני רוצה ובחלומות שלי ולמרות שלא היה לי קל ועדיין לא קל לי, טוב לי.

ממש.

אני רק רוצה שתדעו.

 

אוהבת

דניאלה

נכתב על ידי , 13/11/2012 13:04   בקטגוריות שחרור קיטור, עבודה, אופטימי, אהבה ויחסים, תובנות, שמחה, רגעים, פסיכולוגיה, לימודים, בריאות  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של RockStar ב-18/11/2012 19:54
 



גישות שונות להסתכלות על המצב


הנה באה לסיומה שנה א', כלומר- הנה באו מבחני הסיום של שנה א' ובואו נקווה שנעבור אותם בשלום. זו אגב הסיבה לכך שאני ערה באמצע הלילה.

התחלת שנה א' הייתה-מיוחדת, ואוקי אני מודה, התאהבתי במרצה שלי.

למזלי או שדווקא לא- זה היה מרצה של קורס שנתי- פסיכולוגיה.

אני יכולה לכתוב פה שורות שלמות של כתבי הלל ונאצה כאחד על קיומו של הבחור, אבל בואו נגיד את זה ככה, הוא היה חתיך ופסיכולוג, וכמובן לא שם עלי. פסיכולוג וחתיך ולא מעונין. גורג'ס. למה אפשר כבר לצפות?

 

אתמול הגיע הקורס לקיצו במבחן נוראי ש... אני לא רוצה לדבר עליו, דשנו בו די והותר.

התכנסנו כאן כדי לנתח את עצמי.

 

אז הבה נתחיל.

 

מה פרויד היה אומר על זה?

 

פרויד ידוע בתור אושיה מענינת, אף אחד לא סובל אותו, הוא היה חרמן, חצוף וסוטה. נו- גבר, הוא חשב מהפליוס (פין ביוונית) שלו. אך בכל זאת- כולם מדברים עליו, לא צריך להיות אדם רציונאלי כדי להשאיר אחריך חותם בדפי ההסטוריה- אנשים עשו מזה קריירה.

 

אז פרויד- לפיו יש לי בעיה חמורה של מנגנוני הגנה שפועלים ייתר על המידה.

אני מתברר נתקעתי עמוק בתוך השלב הפאלי (זוכרים? פאליוס איבן מין?) השלב הפאלי זה בעצם השלב של תסביך אדיפוס, בררתי. המקבילה הנשית לתסביך אדיפוס היא אלקטרא, לא הבר מיים, היווניה ההיא. אני לא סגורה עד הסוף על הסיפור שלה- אבל בקיצור יש לה קנאת פין קטנה. ולא אני לא רוצה להיות גבר, או אישה עם פין, אבל מה שהוא אומר באופן כללי- שהשאיפה שלי היא להיות כמו אמא כדי שבעתיד יהיו לי חתיכות חסרות כמו שיש לאבא (איכס).

 

לפי פרויד- את השלב הזה לא עברתי כמו שצריך, וכשממשיכים הלאה מבלי לפתור את הקונפליקט- נוצרת חרדה. כאן נכנסים המנגנוני הגנה.

מנגנוני ההגנה מפותחים מאוד אצלי מתברר, הרי היה ברור לי מלכתכילה שאותו מרצה- נקרא לו מרצוש (גם כדי שאני ארגיש באופנה עם סלנג וזה, וגם כדי לא להסתבך), אז מלכתכילה ידעתי שמרצוש לא בענין שלי. אני מתכוונת הוא מבוגר (בן 40+) ונשוי עם ילדים, לא חשבתי שבאמת יצא מזה משהו. ובכל זאת התאהבתי.

 

זאת אומרת- מנגנוני ההגנה שלי ממלאים אצלי צורך מסויים (התאהבות) מבלי באמת לממש קשר זוגי. זה גם מסביר את העבדה למה מרצוש, ולא נניח חתיך אחר בגילי- יש הרבה חתיכים בכלכלה למשל. אה אבל בעניהם אני אכן יכולה למצוא חן. ברור- לא לענין.

 

זה מסביר גם עוד משהו- למה חיכיתי 23 שנים כדי לשכב עם מישהו (בתירוץ של מחכה לאחד) ובסוף שכבתי בפעם הראשונה עם סתם אחד. אחד שלא מענין אותי בכלל.

היה לי צורך- שכנוש מילא אותו, שכנוש יכול ללכת.

 

לסיכום- לפי פרויד יש לי תסביך אדיפלי והרבה יותר מידי מנגנוני הגנה שפועלים בבת אחת.

יש לי מזל שלא פיתחתי איזה הפרעת נפש חרדתית.

 

 

מה הגישה ההומוניסטית אומרת עלי?

 

הגישה ההומוניסטית היא הרבה יותר נחמדה- נותנת הרבה יותר קרדיט לאדם עצמו ולהחלטותיו- על כן מרצוש לא אוהב אותה בכלל, אני אוהבת אותה מאוד כי אני נראת פחות מוזרה כשאני מסתכלת על עצמי דרך עניים הומוניסטיות. על כן 2- היא לא אמינה ולא מצליחה (לא כמו פרויד לפחות). אבל הרי אני הולכת להיות מטפלת- אני חייבת להאמין בכוחו של הפרט לשנות ולהחליט על חייו.

בכל מקרה לפיהם כנראה למדתי על ידי התניות שהכי טוב בשבילי הוא להישמר, וכמובן על ידי מספר התניות הפוכות אפשר לשנות את מצבי במאה ושמונים מעלות.

 

כלומר- כנראה חוויות שחויתי במהלך חיי לימדו אותי- ''עזבי אותך משטויות כמו אהבה זה אף פעם במיילה לא עובד ובנים זה איכס'', משהו כזה, אבל היי אל תהיו מאוכזבים, זה לא בלתי הפיך- חלילה. מספיקים מספר דייטים מוצלחים בודדים- כדי לגרום לי להאמין באהבה הדדית ואמיתית שוב.

 

 

הגישה האחרונה להיום היא הגישה האבולוציונית- של דארווין

 

אז מה דארווין היה אומר על זה?

 

לפי הגישה הזו, החזק שורד. כאן לא מדובר על חזק במובן של כוח גופני, אלא על תכונות השרדותיות.

למה אנחנו נחמדים לזולת? ראינו במהלך האלפי שנים שנחמדות מקרבת אלינו אנשים- ואנחנו בתור חיות חברתיות לא רוצים להיות בודדים- לכן נחמדות זו תחונה נשמרת ששורדת. אני אהיה נחמדה- יהיו לי חברים. כזה.

 

מה הם אומרים בעצם? הם אומרים שאני נמשכת לגבר שנראה לי שיהיה האב הכי טוב לילדי- וכיוון שבטבע לזכר אחד יכולות להיות כמה נקבות- העבדה שהוא נשוי לא משפיעה על הייצרים שלי. הם אומרים בעצם- את חושבת שזה כי הוא סמכותי ומצחיק וחתיך ופסיכולוג- אבל לא לא לא- זה הפרמונים שהוא משחרר לאויר, מין ריח מיוחד שאומר לי ''הא הינה זכר בריא ופורה בואו תתנו אהבים ותמשיכו יחד את השושלת''. השרדות וזה.

 

ממש מיותר היה לשלוח אישה מתוסבכת כמוני לשיעור פסיכולוגיה. אני מתחילה להבין את הסיבות לדברים שאני עושה- ואני לא בטוחה שאני תמיד רוצה לדעת. זה נבירה אין סופית בתוך עצמך.

 

 טוב אז בוקר טוב וזה.

 

נכתב על ידי , 11/7/2012 06:54   בקטגוריות לימודים, סקס, תובנות, אהבה ויחסים, אופטימי, פסיכולוגיה, פרויד, דארווין  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
31,949
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להארנבת של דוק קספר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הארנבת של דוק קספר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)