האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

זהו, זה סופי.

ואולי באמת הגיע הזמן.

התקבלתי ללימודים, אני עוזבת את הבית ועוברת לצפון.

כאילו ממש לצפון.

אני שמחה.

אני גם מלאה בחששות כאלה שמגיעות עם מעבר למקום חדש, עם התחלה חדשה.

התחלות.

אתמול חשבתי שהחדר שלי במעונות- חדר ליחיד בעלות מוזלת כי מתברר שאני הולכת לגור בקופסת נעלים  בעלות של 700 שקלים לחודש- בשנה הקרובה.

החדר שלי יהיה מעוצב כ''כ אני, שטיח סגול, סדין פרחוני על המיטה ופוסטר של קורט קוביין על הקיר.

חדר לגמרי שלי בדירה עם עוד 3 בנות שאני לא מכירה עדיין.

איך מחליטים איזה בגדים לקחת איתי ואיזה לא?

אני צריכה תיק חדש, נקרא לזה ילקוט, שיתאים ללפטופ ולכל הקלסרים שלי. (כיאה למגה חנונית שאני)

מתברר שאני אהיה חייבת ללמוד סטטיסטיקה וגם אנגלית.

טוב זה לא שזה לא היה לי ברור, אבל עד שראיתי את מקצועות החובה שלי, יכולתי עוד לקוות לאיזה פטור ממתמטיקה או משהו.

כן זה סופי אני עוברת.

הולכת להגשים את ייעודי להיות תראפיסטית באומנות.

התקבלתי!!!

אז הנה אני סטודנטית לתואר ראשון בחינוך מיוחד בתל חי.

קבלו אותי.

הלימודים מתחילים ב30 לאוקטובר, זה גם היום של היומולדת שלי.

חשבתי שזו אחלה מתנה מהיקום.

ועכשיו כשריחות החג והבישולים של אמא ממלאים את הבית לקראת הערב, סלחו לי, אני הולכת להציץ לה בסירים. 

תקופת הדמדומים תעבור גם לי.

מתישהו...