האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

לפני כמה ימים כיבלתי את הזעזוע שליוהתחלתי להבין שעוד פחות מחודש המבחן.

אני קצת כבר בהסטריה.

אני צריכה יחס

נרשמתי למבחן.

עצוב לחשוב כמה דברים הייתי יכולה לקנות ב485 שקלים, לא פחות.

וזה עוד רק לימודים שהם מקדימים ללימודים האמיתיים.

מזעזע.

אבל נרשמתי, זה אומר שאני בטוח הולכת לא משנה מה.

כבר יש נושאים שהם חביבים עלי יותר כמו מילים, אנלוגיות, ופטל, ונושאים שאני ממש שונאת כמו משוואות (עם 3 נעלמים. 3!!!), ואנגלית שעל זה אני בכלל לא מדברת.

יש לי מדריך כזה חכם... הוא הוציא 798 בניסיון הראשון, ועוד התבאס על זה המניאק.

הוא גם אפנוען ויש לו חיוך כזה מחמם וכפות ידים גדולות.

אני שונאת אותו.

לא אמורים להיות גברים כאלה בעולם, כבר התרגלתי לעבדה שנסיך החלומות לא באמת קיים, וגם אם נגיד אני אראה איזה חתיך על סוס לבן, אני אדע שזה רק בגלל מחירי הדלק שעלו כ''כ.

ככה חוץ מזה קר לי ממש, ובא לי לישון לפחות שנה, אבל כל פעם אני נזכרת שאני צריכה ללמוד ואז אני קמה, מכניסה את היוזר שלי לאתר של היי קיו, מתחילה ללמוד, ואז אני משקרת לעצמי ש''רק חמש דקות בפייסבוק ואני חוזרת ללמוד'', אף פעם לא חזרתי ללמוד אחרי 5 דקות.

טוב אני חוזרת ללמוד, הפעם באמת, יש לי משוואות עם שלושה נעלמים על הראש.

המקום- מסיבה במרכז ללימודי אנגלית

הזמן- קצת לפני מסיבת אנטרנט כשכל המורים לבושים בבגדי קאובואים

הדמויות- אני, הוא

הוא- מורה, עולה חדש מאנגליה עם מבטא כמו בסרטים. לא מדבר כמעט בכלל עברית, וכל פעם כשאני מתכוננת להציע לו עזרה בלשון אני שוכחת איך אומרים לשון באנגלית, למרות שלמעשה אני שוכחת הרבה יותר כשהוא מסתכל עלי.

השפה- נו כאילו אנגלית מה שהופך את הכל לסקסי יותר באופן טבעי ומוזר

התרגום- אני. כאילו  כן, מי אמר שאני לא יודעת אנגלית? מי?!

אוקי הדיאלוג:

הוא- מושיט לי גבעול חיטה ומתנהג כאילו שזה פרח- נו סגנון המערב הפרוע כבר אמרתי

הוא- ''חכי את זה''

הוא- ''מחייך''

אני- ''אוו''

אני- מסמיקה

אני- מאדימה יותר

אני- מתרגשת

הוא- ''את יכולה להכות עם זה''

אני- מכה אותו עם זה על היד

אני- חושבת: ''אוקי תעשי את זה בעדינות דניאלה.''

אני- מושבת  ''יפה את מדברת עם עצמך, זו כבר התקדמות''

הוא- צוחק

אני- מסמיקה, מאדימה, מסמיקה יותר אם בכלל זה אפשרי.

אוקי, אז יש לי יותר סיכוי עם האיש זאב הזה- ג'ייקוב.