האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אז אוקי אני עדיין חייה, התקופת מבחנים כמעט נגמרה, אני מתכוונת יש לי עוד מבחן אחד בשבוע הבא ועבודה אחת, ואז יום ראשון הבא מתחיל סמסטר ב'.

אז מסקנות לאחר תקופת מבחנים ראשונה?

א- תמיד יש עוד מקום במוח, גם אם נראה שלא, גם אם כמות החומר למבחנים יותר גבוהה ממכם, בהנחה שאתם מתנשאים ללפחות 1.60. תמיד אפשר ללמוד עוד ותמיד זה נכנס  ומתקבע כנראה על הקורטקס איפשהו.

כמה מדהים זה?

אוקיי אין נכשלים בכלל, טפו טפו בהנחה שכל העבודות והמבחנים שעדיין לא קיבלתי עליהם ציון היו בסדר.

ב- אקדמיה זה לא תיכון. אי אפשר ללמוד חצי שעה לפני המבחן באוטובוס ולקבל 100.

למעשה גם ללמוד שבוע למבחן- אחרי שכל הסמסטר נחכתם בשיעורים והקשבתם ושום דבר לא חדש לכם במיוחד כשאתם מקבלים את מחברת המבחן. ובסוף לקבל 75.

זה מבאס נורא.

באמת.

במיוחד כשהתרגלתם לציונים של 90+. במיוחד כשאתם יודעים שאתם באמת מבינים את כל החומר.

כמה קל להתבכיין ולהגיד ''זה לא פייר!!!'' זה עומד לי על קצה הלשון. אבל אז אני נזכרת שאני כבר סטודנטית בת 23 וצריכה להתמרמר על דברים שנוגעים לקולקטיב, כמו צדק חברתי למשל. ולא על 83 בפילוסופיה.

ג- אם נניח יש מרצה מסויים. נניח שאתם סוגדים לו, חושבים שהוא מהמם וגאון ופסיכי במובן הכי חיובי שיש ואפילו חתיך (למרות שהוא בן איזה 40!!!) נניח, שאתם לומדים למבחן שלו בטירוף, שאתם יכולים ללמד את החומר במקומו, שאולי אתם אפילו מלמדים ככה בקטנה כמה בנות שלומדות אתכם.

נניח. 

זה מתברר לא מתכון להצלחה במבחן שלו.

אבל זה כן מתכון לאכזבה גדולה.

ואוקי אולי הוא יצא הכי ביצ', אבל כמובן אתם סוגדים לו, לכן תהיו בטוחים שתחשבו שכנראה אתם אשמים, וכנראה לא למדתם מספיק טוב.

ד- עכשיו כשאני יודעת מה זה תקופת מבחנים, אי אפשר לעבוד עלי יותר.

בנים התירוץ הזה של ''לא התגלחתי כי תקופת מבחנים וקוראים לזה זקן מבחנים''- לא עובד.

באמת אני מצאתי זמן ללכת לקוסמטיקאית שלי והיא בכלל בחיפה!!!

טוב חפרתי מספיק, ישראבלוג זה לא סיכומים לפסיכולוגיה.

שבת שלום.

זה סיפור על סטודנטית תמימה וזכה שהגיע לקמפוס והתאהבה במרצה שלה ששינה את חייה מן הקצה אל הקצה.

במשך כל חייה של דניאלה (מדובר בשם בדוי כמובן כדי לא להפליל את ילדה תמימה זו) היה ברור לה שהיאהולכת ללמוד חינוך, ובאמת אהבה את לימודיה (מלבד כמה שיעורים בודדים כגון אנגלית או פילוסופיה), אך לאחר שיעור פסיכולוגיה אחד חשבה שאולי טעתה, היא לא הבינה איך לימודים יכולים להיות כה מענינים, ונפשה חשקה בלימודי פסיכולוגיה.

זהו סיפור עצוב ונוגע ללב אז תכינו את הממחטות.

לאחר שנות התיכון והצבא היא הגיע לתל חי, מכללה יוקרתית (בטירוף, באמת!!!) בגבול הצפון של ארץ ישראל היפה.

דניאלה אהבה להרגיש אמיצה ולהגיד שהיא גרה בגבול.

האזור היה קפוא, קר ומנוקר.

הסתובבו בו אלפי סטודנטים ותושבים טובי לב ונחמדים אשר כולם קפאו מקור ושקשקו כל יום בדרך לעבודתם או לימודיהם.

דניאלה תהתה בליבה אם מתישהו החורף כאן נגמר, אך במקום תשובה קבלה גשם בפרצוף.

ליבה של דניאלה שהיה חם ואוהב בעירה שלה בביתה כמעט קפא בעיר זו. כמובן שדניאלה ילדה חכמה הקשיבה בשיעורי פסיכולוגיה פזיולוגית וידעה שהלב הוא רק משאבת דם ותו לא, אך להשתחרר מאמונה של 23 שנים שהלב הוא באמת אחראי על הגשות היה כמעט בלתי אפשרי, ושום טיעון של ''אבל המדע אמר...'' ''תראי יש מחקרים שמראים...'' לא עזר.

אבוי! מה תעשה דניאלה עם לב קפוא? כבר אמרתי לכם שהלב זו משאבת הדם של הגוף, לב קפוא זה נורא ואיום, כי תא שלא מקבל דם מת, ותאים במח שמתים לעולם לא חוזרים לתחיה!!! אם ליבה יקפא הדרך היחידה להשתקם זה אם חלק אחר במוחה יקח פיקוד על החלק המת, אך דניאלה ידעה שלאחר כל לימודיה הקשים אין במוחה עוד טיפת מקום (דבר לא מדעי בעליל אח דניאלה היתה בטוחה בזה).

הכל התחיל ביום אחד שבו דניאלה נכנסה לשיעור פסיכולוגיה, זה היה היום רביעי הראשון של הסמסטר, היא התיישבה בשורה ראשונה בגלל הפרעות הקשב ובגדים החמורות מאוד שלה, ולפתע נכנס לכיתה גבר , דניאלה התמימה והחמודה לא ראתה הרבה את בני המון השני, הזכרים, כיוון שלמדה חינוך. בחוג לחינוך היו שלושה בחורים, אף אחד מהם לא ענין אותה בצורה כזו או אחרת, או בשום צורה למעשה.

אותו גבר משך את תשומת ליבה של דניאלה, וכאשר התחיל לדבר שמה לה שהיא מהופנתת ומבינה את דבריו.

כאשר הציג את עצמו אמר ששמו ליהוא (כמובן שוב שם בדוי, כמה טובה אני בהמצאת שמות, הא?!) אותו ליהוא כנראה שכך שמדובר בשנה א' ובעשרות תלמידים דיסלקטים, והטיל על הכיתה משימה לקרוא ספר בעל מאה מליון עמודים, באנגלית!!!

אך דניאלה ילדה חכמה השיגה סיכומים מתלמידי שנה ב' ואת הספר המתורגם, גם מתלמידי שנה ב, כך שלמרות המשימה הקשה, לא כעסה דניאלה ולא לרגע.

רגשותיה ומצב רוחה של דניאלה השתנו בקצב מזג האויר כאן בצפון, אך חיבתה למרצה לפסיכולוגיה לא פחתה.

 היא קוותה לקבל ציון גבוה בכיתתו והייתה בטוחה שכך יהיה, כי אמר לה שהיא חכמה וצודקת.

דניאלה אוהבת מאוד את הרגעים האלו של ''דניאלה צודקת'' , אם תקבל ציון גבוה, רק כך תוכל דניאלה לשלב חינוך ופסיכולוגיה בלימודים דו חוגיים.

דניאלה ידעה מה עליה לעשות, אך לא ידעה כיצד למשוך את תשומת ליבו של מרצה האהוב.

ציונה של דניאלה וסוף הסיפור יגיעו בפרק ב' בעליליותיה של דניאלה, שיגיעו בסוף סמסטר א' אחרי קבלת הציונים, כמובן.

וואו ה1.9.

אוקי אז אני כבר לא תלמידה, בכל זאת יש מן ריגוש ביום הזה. יהיה חנוני לומר שכשהיום הזה היה מגיע זה היה משמח אותי.

ללכת לבית הספר עם תיק חדש מלא בעטים צבעונים ונוצצים חדשים, לקוות שאולי במקרה מישהו טעה ברשימות והכניס בחור חתיך לכיתה שלי, להגיע ולגלות שכמובן לא, אבל לצחוק מהסיפורים של הערסים שבילו כל הקיץ באילת בזמן שאני הקראתי סיפורים לילדים אוטיסטים- זו היתה העבודה שלי בחופשים של התיכון.

בכל מקרה, בכיף הייתי חוזרת לבית הספר, זו תקופה טובה. תנצלו אותה.

הייתי בראיון לסלקום, מרכז הערכה. אני גרועה בזה. התחלנו 20, נשארנו 4. מתוכנו רק אחד התקבל. בחור בן 40 כמעט, חתיך הורס עם קול סמכותי, תואר שני וניסיון שלא נגמר במכירות.

איזה סיכוי יש לי מול בחור כזה?

זה כמו לשלוח את דויד והתחרות בגולית. מישהו באמת מאמין שדויד ניצח?

זה ידוע שהתנך היה פרו דוידי- זה כזה הבגרות בתנך- והרי את אלף הראשי פלישטים הוא בכלל אסף משדה הקרב. גם זה לא ממש הגיוני כי איך הוא יכול לסחוב 1000 ראשים אל המלך?

בכלל יש כ''כ הרבה סיפורים כאלה לא הגיונים.

בכל מקרה, קצת התבאסתי במיוחד מפני שהגאתי ממש קרוב, אבל ה1.9. כולם חזרו לגן, אני מקווה שהגננות כבר יילדו כדי שיקראו לי להחליף קבוע.