לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים


it's my life

Avatarכינוי: 

בת: 36

ICQ: 301601343 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2013    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

גישות שונות להסתכלות על המצב


הנה באה לסיומה שנה א', כלומר- הנה באו מבחני הסיום של שנה א' ובואו נקווה שנעבור אותם בשלום. זו אגב הסיבה לכך שאני ערה באמצע הלילה.

התחלת שנה א' הייתה-מיוחדת, ואוקי אני מודה, התאהבתי במרצה שלי.

למזלי או שדווקא לא- זה היה מרצה של קורס שנתי- פסיכולוגיה.

אני יכולה לכתוב פה שורות שלמות של כתבי הלל ונאצה כאחד על קיומו של הבחור, אבל בואו נגיד את זה ככה, הוא היה חתיך ופסיכולוג, וכמובן לא שם עלי. פסיכולוג וחתיך ולא מעונין. גורג'ס. למה אפשר כבר לצפות?

 

אתמול הגיע הקורס לקיצו במבחן נוראי ש... אני לא רוצה לדבר עליו, דשנו בו די והותר.

התכנסנו כאן כדי לנתח את עצמי.

 

אז הבה נתחיל.

 

מה פרויד היה אומר על זה?

 

פרויד ידוע בתור אושיה מענינת, אף אחד לא סובל אותו, הוא היה חרמן, חצוף וסוטה. נו- גבר, הוא חשב מהפליוס (פין ביוונית) שלו. אך בכל זאת- כולם מדברים עליו, לא צריך להיות אדם רציונאלי כדי להשאיר אחריך חותם בדפי ההסטוריה- אנשים עשו מזה קריירה.

 

אז פרויד- לפיו יש לי בעיה חמורה של מנגנוני הגנה שפועלים ייתר על המידה.

אני מתברר נתקעתי עמוק בתוך השלב הפאלי (זוכרים? פאליוס איבן מין?) השלב הפאלי זה בעצם השלב של תסביך אדיפוס, בררתי. המקבילה הנשית לתסביך אדיפוס היא אלקטרא, לא הבר מיים, היווניה ההיא. אני לא סגורה עד הסוף על הסיפור שלה- אבל בקיצור יש לה קנאת פין קטנה. ולא אני לא רוצה להיות גבר, או אישה עם פין, אבל מה שהוא אומר באופן כללי- שהשאיפה שלי היא להיות כמו אמא כדי שבעתיד יהיו לי חתיכות חסרות כמו שיש לאבא (איכס).

 

לפי פרויד- את השלב הזה לא עברתי כמו שצריך, וכשממשיכים הלאה מבלי לפתור את הקונפליקט- נוצרת חרדה. כאן נכנסים המנגנוני הגנה.

מנגנוני ההגנה מפותחים מאוד אצלי מתברר, הרי היה ברור לי מלכתכילה שאותו מרצה- נקרא לו מרצוש (גם כדי שאני ארגיש באופנה עם סלנג וזה, וגם כדי לא להסתבך), אז מלכתכילה ידעתי שמרצוש לא בענין שלי. אני מתכוונת הוא מבוגר (בן 40+) ונשוי עם ילדים, לא חשבתי שבאמת יצא מזה משהו. ובכל זאת התאהבתי.

 

זאת אומרת- מנגנוני ההגנה שלי ממלאים אצלי צורך מסויים (התאהבות) מבלי באמת לממש קשר זוגי. זה גם מסביר את העבדה למה מרצוש, ולא נניח חתיך אחר בגילי- יש הרבה חתיכים בכלכלה למשל. אה אבל בעניהם אני אכן יכולה למצוא חן. ברור- לא לענין.

 

זה מסביר גם עוד משהו- למה חיכיתי 23 שנים כדי לשכב עם מישהו (בתירוץ של מחכה לאחד) ובסוף שכבתי בפעם הראשונה עם סתם אחד. אחד שלא מענין אותי בכלל.

היה לי צורך- שכנוש מילא אותו, שכנוש יכול ללכת.

 

לסיכום- לפי פרויד יש לי תסביך אדיפלי והרבה יותר מידי מנגנוני הגנה שפועלים בבת אחת.

יש לי מזל שלא פיתחתי איזה הפרעת נפש חרדתית.

 

 

מה הגישה ההומוניסטית אומרת עלי?

 

הגישה ההומוניסטית היא הרבה יותר נחמדה- נותנת הרבה יותר קרדיט לאדם עצמו ולהחלטותיו- על כן מרצוש לא אוהב אותה בכלל, אני אוהבת אותה מאוד כי אני נראת פחות מוזרה כשאני מסתכלת על עצמי דרך עניים הומוניסטיות. על כן 2- היא לא אמינה ולא מצליחה (לא כמו פרויד לפחות). אבל הרי אני הולכת להיות מטפלת- אני חייבת להאמין בכוחו של הפרט לשנות ולהחליט על חייו.

בכל מקרה לפיהם כנראה למדתי על ידי התניות שהכי טוב בשבילי הוא להישמר, וכמובן על ידי מספר התניות הפוכות אפשר לשנות את מצבי במאה ושמונים מעלות.

 

כלומר- כנראה חוויות שחויתי במהלך חיי לימדו אותי- ''עזבי אותך משטויות כמו אהבה זה אף פעם במיילה לא עובד ובנים זה איכס'', משהו כזה, אבל היי אל תהיו מאוכזבים, זה לא בלתי הפיך- חלילה. מספיקים מספר דייטים מוצלחים בודדים- כדי לגרום לי להאמין באהבה הדדית ואמיתית שוב.

 

 

הגישה האחרונה להיום היא הגישה האבולוציונית- של דארווין

 

אז מה דארווין היה אומר על זה?

 

לפי הגישה הזו, החזק שורד. כאן לא מדובר על חזק במובן של כוח גופני, אלא על תכונות השרדותיות.

למה אנחנו נחמדים לזולת? ראינו במהלך האלפי שנים שנחמדות מקרבת אלינו אנשים- ואנחנו בתור חיות חברתיות לא רוצים להיות בודדים- לכן נחמדות זו תחונה נשמרת ששורדת. אני אהיה נחמדה- יהיו לי חברים. כזה.

 

מה הם אומרים בעצם? הם אומרים שאני נמשכת לגבר שנראה לי שיהיה האב הכי טוב לילדי- וכיוון שבטבע לזכר אחד יכולות להיות כמה נקבות- העבדה שהוא נשוי לא משפיעה על הייצרים שלי. הם אומרים בעצם- את חושבת שזה כי הוא סמכותי ומצחיק וחתיך ופסיכולוג- אבל לא לא לא- זה הפרמונים שהוא משחרר לאויר, מין ריח מיוחד שאומר לי ''הא הינה זכר בריא ופורה בואו תתנו אהבים ותמשיכו יחד את השושלת''. השרדות וזה.

 

ממש מיותר היה לשלוח אישה מתוסבכת כמוני לשיעור פסיכולוגיה. אני מתחילה להבין את הסיבות לדברים שאני עושה- ואני לא בטוחה שאני תמיד רוצה לדעת. זה נבירה אין סופית בתוך עצמך.

 

 טוב אז בוקר טוב וזה.

 

נכתב על ידי , 11/7/2012 06:54   בקטגוריות לימודים, סקס, תובנות, אהבה ויחסים, אופטימי, פסיכולוגיה, פרויד, דארווין  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הפעם הראשונה


23 שנים חיכיתי לרגע הזה. תכננתי אותו, פנטזתי עליו.

באמת רציתי שזה יהיה מתוך אהבה אמיתית עם  נסיך החלומות.

נסיך החלומות ממען להגיע.

ואני כבר לא בתולה יותר.

 

אז מה? להתחיל לספר?

סופסוף מקום שבו מותר לי לחפור כמה שאני רוצה.

 

טוב, רגע. ברגע זה ממש אני אמורה ללמוד למבחן שיש לי מחר בחינוך מיוחד. אני אמורה ללמוד על רמות סרוטונין אצל ילדים שמתמודדים עם אוטיזם. אבל עיזבו אתכם משטויות- הפעם הראשונה- זה נושא מענין.

 

הסופשבוע האחרון היה- גדוש באירועים.

שתי השותפות שלי נסעו הביתה והיתה לי את כל הדירה לעצמי מיום רביעי עד יום ראשון. חשבתי שזה כיף כי היו אצלי חברים ללא הרף, למדתי להכין חלות אפילו עשיתי הפרשת חלה, ברחתי את עצמי וגם את ''אמא בת סבתא''.

גם למדתי שגולף זה סוג של רכב ולא חולצה...

 

בכל מקרה יום שישי בערב הגיע, באו אלי חברה וידיד ואמרתי לשכנים שלי מקומה ראשונה שיעלו גם כי הכנתי הרבה אוכל.

השכן שלי בא, הוא נשאר הרבה זמן, שיחקנו אמת או חובה והיו כל מיני חובות מביכות כאלה, כמו ללכת לשכנים הערבים ולהגיד להם שבת שלום (עכשיו הם מבוהלים ממני- ואני ממש לא התכוונצתי להפחיד אותם).

בכל מקרה היינו אצלי עד איזה עלות השחר. כולם הלכו חברה שלי נשארה לישון. בבוקר אחרי שניקיתי ליויתי אותה למעונות שלה, אחר כך היא באה שוב. אחרי שהיא הלכה, הלכתי לשכן שלי לספר לו איזה פדיחות היו לי עם השכנים הערבים היום בבוקר, אחר כך עלינו אלי, בהתחלה סתם דיברנו, לא חשבתי ש... אתם יודעים יהיה משהו כזה, חשבתי שהוא מתחמק מלמידה למבחן בחדווא כמו שאני מתחמקת מתרגול מילים באנגלית/ למידה לחנ''מ/ ללקויות למידה /לפסיכולוגיה, או לכל מבחן אחר שיש לי בחודש הקרוב.

 

בהתחלה ממש היה לי נעים סתם להתנשק, להיות ליד מישהו בלי חולצה, זה היה מביך- אבל מביך טוב כזה. אחר כך זה איכשהו זרם ואני לא יודעת פתאום היינו בחדר שלימצתופפים במיתת יחיד שלי, אחר כך  הוא היה מעלי, ואחר כך שכבנו.

תוך מודעות מלאה שזה רק סטוצ!!! זה כ''כ לא אני.

תנו לי לספר לכם משהו- כל הקטע של יחסי מין, אני באמת לא מבינה על מה כל הרעש? מה באמת על זה פרויד כתב תאוריות שלמות? זה האיד שמניע את העולם. דחף. מה? על מה? זה סתם בולשיט.

היה כואב מאוד. מאוד מאוד, ובכלל האקט עצמו לא היה כפי בכלל, רק כואב.

אחר כך גם יורד דם. כל הגוף תפוס וכואב.

 

אחרי שהוא גמר התלבשנו וישבנו במרפסת ושם כבר לא היה חושך והייתי צריכה להסתכל עליו, הוא שתה קפה וסיפר לי על הפעם הראשונה שלו. הוא באמת ניסה להיות נחמד. ואני רק רציתי שהוא ילך כבר כי הרגשתי מוזר.

וגם ממש השתדלתי לא לחפור כי תמיד אונרים על בנות אחרי סקס שהן חופרות. חיכיתי שיקרה משהו, שאני ארגיש משהו ולא הרגשתי כלום, אפילו לא קראש קטן, גם עכשיו אני לא מרגישה אליו כלום ואני מנסה בכל כוחי לא להיתקל בו.

 

אחר כך הייתי צריכה לנקות, להחליף סדין ולהתרחץ. ועשיתי הכל בצורה מכאנית כזו.

מה שמוזר שאפילו אחרי כל זה אני לא מתחרטת בכלל. רציתי שזה יקרה. אומנם 23 שנים סרבתי לבחורים כי לא אהבתי אותם או כי הם לא אהבו אותי מספיק, אבל איפשהו רציתי כבר לדעת מה זה.

 

אתמול היתה שרפה ליד הבית וחשבתי ''טוב נו לפחות אני לא אמות בתולה''. מחשבות כאלה טפשיות.

 

עכשיו אחרי שסיימתי לחפור- אני חוזרת לרמות סרוטונין אתם אוטיסטים.

 

אז יום נעים וזה.

נכתב על ידי , 3/7/2012 12:18   בקטגוריות סקס, עייפות, לימודים  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הארנבת של דוק קספר ב-6/7/2012 17:54
 



עלילותיה של דניאלה


זה סיפור על סטודנטית תמימה וזכה שהגיע לקמפוס והתאהבה במרצה שלה ששינה את חייה מן הקצה אל הקצה.

במשך כל חייה של דניאלה (מדובר בשם בדוי כמובן כדי לא להפליל את ילדה תמימה זו) היה ברור לה שהיאהולכת ללמוד חינוך, ובאמת אהבה את לימודיה (מלבד כמה שיעורים בודדים כגון אנגלית או פילוסופיה), אך לאחר שיעור פסיכולוגיה אחד חשבה שאולי טעתה, היא לא הבינה איך לימודים יכולים להיות כה מענינים, ונפשה חשקה בלימודי פסיכולוגיה.

 

זהו סיפור עצוב ונוגע ללב אז תכינו את הממחטות.

 

לאחר שנות התיכון והצבא היא הגיע לתל חי, מכללה יוקרתית (בטירוף, באמת!!!) בגבול הצפון של ארץ ישראל היפה.

דניאלה אהבה להרגיש אמיצה ולהגיד שהיא גרה בגבול.

האזור היה קפוא, קר ומנוקר.

הסתובבו בו אלפי סטודנטים ותושבים טובי לב ונחמדים אשר כולם קפאו מקור ושקשקו כל יום בדרך לעבודתם או לימודיהם.

דניאלה תהתה בליבה אם מתישהו החורף כאן נגמר, אך במקום תשובה קבלה גשם בפרצוף.

ליבה של דניאלה שהיה חם ואוהב בעירה שלה בביתה כמעט קפא בעיר זו. כמובן שדניאלה ילדה חכמה הקשיבה בשיעורי פסיכולוגיה פזיולוגית וידעה שהלב הוא רק משאבת דם ותו לא, אך להשתחרר מאמונה של 23 שנים שהלב הוא באמת אחראי על הגשות היה כמעט בלתי אפשרי, ושום טיעון של ''אבל המדע אמר...'' ''תראי יש מחקרים שמראים...'' לא עזר.

אבוי! מה תעשה דניאלה עם לב קפוא? כבר אמרתי לכם שהלב זו משאבת הדם של הגוף, לב קפוא זה נורא ואיום, כי תא שלא מקבל דם מת, ותאים במח שמתים לעולם לא חוזרים לתחיה!!! אם ליבה יקפא הדרך היחידה להשתקם זה אם חלק אחר במוחה יקח פיקוד על החלק המת, אך דניאלה ידעה שלאחר כל לימודיה הקשים אין במוחה עוד טיפת מקום (דבר לא מדעי בעליל אח דניאלה היתה בטוחה בזה).

 

 

הכל התחיל ביום אחד שבו דניאלה נכנסה לשיעור פסיכולוגיה, זה היה היום רביעי הראשון של הסמסטר, היא התיישבה בשורה ראשונה בגלל הפרעות הקשב ובגדים החמורות מאוד שלה, ולפתע נכנס לכיתה גבר , דניאלה התמימה והחמודה לא ראתה הרבה את בני המון השני, הזכרים, כיוון שלמדה חינוך. בחוג לחינוך היו שלושה בחורים, אף אחד מהם לא ענין אותה בצורה כזו או אחרת, או בשום צורה למעשה.

אותו גבר משך את תשומת ליבה של דניאלה, וכאשר התחיל לדבר שמה לה שהיא מהופנתת ומבינה את דבריו.

כאשר הציג את עצמו אמר ששמו ליהוא (כמובן שוב שם בדוי, כמה טובה אני בהמצאת שמות, הא?!) אותו ליהוא כנראה שכך שמדובר בשנה א' ובעשרות תלמידים דיסלקטים, והטיל על הכיתה משימה לקרוא ספר בעל מאה מליון עמודים, באנגלית!!!

אך דניאלה ילדה חכמה השיגה סיכומים מתלמידי שנה ב' ואת הספר המתורגם, גם מתלמידי שנה ב, כך שלמרות המשימה הקשה, לא כעסה דניאלה ולא לרגע.

רגשותיה ומצב רוחה של דניאלה השתנו בקצב מזג האויר כאן בצפון, אך חיבתה למרצה לפסיכולוגיה לא פחתה.

 

 היא קוותה לקבל ציון גבוה בכיתתו והייתה בטוחה שכך יהיה, כי אמר לה שהיא חכמה וצודקת.

דניאלה אוהבת מאוד את הרגעים האלו של ''דניאלה צודקת'' , אם תקבל ציון גבוה, רק כך תוכל דניאלה לשלב חינוך ופסיכולוגיה בלימודים דו חוגיים.

דניאלה ידעה מה עליה לעשות, אך לא ידעה כיצד למשוך את תשומת ליבו של מרצה האהוב.

 

ציונה של דניאלה וסוף הסיפור יגיעו בפרק ב' בעליליותיה של דניאלה, שיגיעו בסוף סמסטר א' אחרי קבלת הציונים, כמובן.

נכתב על ידי , 4/12/2011 08:36   בקטגוריות אומנות, לימודים, מצחיק, סקס, אהבה ויחסים, בית ספר, אופטימי, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
31,949
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להארנבת של דוק קספר אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הארנבת של דוק קספר ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)