הנה באה לסיומה שנה א', כלומר- הנה באו מבחני הסיום של שנה א' ובואו נקווה שנעבור אותם בשלום. זו אגב הסיבה לכך שאני ערה באמצע הלילה.
התחלת שנה א' הייתה-מיוחדת, ואוקי אני מודה, התאהבתי במרצה שלי.
למזלי או שדווקא לא- זה היה מרצה של קורס שנתי- פסיכולוגיה.
אני יכולה לכתוב פה שורות שלמות של כתבי הלל ונאצה כאחד על קיומו של הבחור, אבל בואו נגיד את זה ככה, הוא היה חתיך ופסיכולוג, וכמובן לא שם עלי. פסיכולוג וחתיך ולא מעונין. גורג'ס. למה אפשר כבר לצפות?
אתמול הגיע הקורס לקיצו במבחן נוראי ש... אני לא רוצה לדבר עליו, דשנו בו די והותר.
התכנסנו כאן כדי לנתח את עצמי.
אז הבה נתחיל.
מה פרויד היה אומר על זה?
פרויד ידוע בתור אושיה מענינת, אף אחד לא סובל אותו, הוא היה חרמן, חצוף וסוטה. נו- גבר, הוא חשב מהפליוס (פין ביוונית) שלו. אך בכל זאת- כולם מדברים עליו, לא צריך להיות אדם רציונאלי כדי להשאיר אחריך חותם בדפי ההסטוריה- אנשים עשו מזה קריירה.
אז פרויד- לפיו יש לי בעיה חמורה של מנגנוני הגנה שפועלים ייתר על המידה.
אני מתברר נתקעתי עמוק בתוך השלב הפאלי (זוכרים? פאליוס איבן מין?) השלב הפאלי זה בעצם השלב של תסביך אדיפוס, בררתי. המקבילה הנשית לתסביך אדיפוס היא אלקטרא, לא הבר מיים, היווניה ההיא. אני לא סגורה עד הסוף על הסיפור שלה- אבל בקיצור יש לה קנאת פין קטנה. ולא אני לא רוצה להיות גבר, או אישה עם פין, אבל מה שהוא אומר באופן כללי- שהשאיפה שלי היא להיות כמו אמא כדי שבעתיד יהיו לי חתיכות חסרות כמו שיש לאבא (איכס).
לפי פרויד- את השלב הזה לא עברתי כמו שצריך, וכשממשיכים הלאה מבלי לפתור את הקונפליקט- נוצרת חרדה. כאן נכנסים המנגנוני הגנה.
מנגנוני ההגנה מפותחים מאוד אצלי מתברר, הרי היה ברור לי מלכתכילה שאותו מרצה- נקרא לו מרצוש (גם כדי שאני ארגיש באופנה עם סלנג וזה, וגם כדי לא להסתבך), אז מלכתכילה ידעתי שמרצוש לא בענין שלי. אני מתכוונת הוא מבוגר (בן 40+) ונשוי עם ילדים, לא חשבתי שבאמת יצא מזה משהו. ובכל זאת התאהבתי.
זאת אומרת- מנגנוני ההגנה שלי ממלאים אצלי צורך מסויים (התאהבות) מבלי באמת לממש קשר זוגי. זה גם מסביר את העבדה למה מרצוש, ולא נניח חתיך אחר בגילי- יש הרבה חתיכים בכלכלה למשל. אה אבל בעניהם אני אכן יכולה למצוא חן. ברור- לא לענין.
זה מסביר גם עוד משהו- למה חיכיתי 23 שנים כדי לשכב עם מישהו (בתירוץ של מחכה לאחד) ובסוף שכבתי בפעם הראשונה עם סתם אחד. אחד שלא מענין אותי בכלל.
היה לי צורך- שכנוש מילא אותו, שכנוש יכול ללכת.
לסיכום- לפי פרויד יש לי תסביך אדיפלי והרבה יותר מידי מנגנוני הגנה שפועלים בבת אחת.
יש לי מזל שלא פיתחתי איזה הפרעת נפש חרדתית.
מה הגישה ההומוניסטית אומרת עלי?
הגישה ההומוניסטית היא הרבה יותר נחמדה- נותנת הרבה יותר קרדיט לאדם עצמו ולהחלטותיו- על כן מרצוש לא אוהב אותה בכלל, אני אוהבת אותה מאוד כי אני נראת פחות מוזרה כשאני מסתכלת על עצמי דרך עניים הומוניסטיות. על כן 2- היא לא אמינה ולא מצליחה (לא כמו פרויד לפחות). אבל הרי אני הולכת להיות מטפלת- אני חייבת להאמין בכוחו של הפרט לשנות ולהחליט על חייו.
בכל מקרה לפיהם כנראה למדתי על ידי התניות שהכי טוב בשבילי הוא להישמר, וכמובן על ידי מספר התניות הפוכות אפשר לשנות את מצבי במאה ושמונים מעלות.
כלומר- כנראה חוויות שחויתי במהלך חיי לימדו אותי- ''עזבי אותך משטויות כמו אהבה זה אף פעם במיילה לא עובד ובנים זה איכס'', משהו כזה, אבל היי אל תהיו מאוכזבים, זה לא בלתי הפיך- חלילה. מספיקים מספר דייטים מוצלחים בודדים- כדי לגרום לי להאמין באהבה הדדית ואמיתית שוב.
הגישה האחרונה להיום היא הגישה האבולוציונית- של דארווין
אז מה דארווין היה אומר על זה?
לפי הגישה הזו, החזק שורד. כאן לא מדובר על חזק במובן של כוח גופני, אלא על תכונות השרדותיות.
למה אנחנו נחמדים לזולת? ראינו במהלך האלפי שנים שנחמדות מקרבת אלינו אנשים- ואנחנו בתור חיות חברתיות לא רוצים להיות בודדים- לכן נחמדות זו תחונה נשמרת ששורדת. אני אהיה נחמדה- יהיו לי חברים. כזה.
מה הם אומרים בעצם? הם אומרים שאני נמשכת לגבר שנראה לי שיהיה האב הכי טוב לילדי- וכיוון שבטבע לזכר אחד יכולות להיות כמה נקבות- העבדה שהוא נשוי לא משפיעה על הייצרים שלי. הם אומרים בעצם- את חושבת שזה כי הוא סמכותי ומצחיק וחתיך ופסיכולוג- אבל לא לא לא- זה הפרמונים שהוא משחרר לאויר, מין ריח מיוחד שאומר לי ''הא הינה זכר בריא ופורה בואו תתנו אהבים ותמשיכו יחד את השושלת''. השרדות וזה.
ממש מיותר היה לשלוח אישה מתוסבכת כמוני לשיעור פסיכולוגיה. אני מתחילה להבין את הסיבות לדברים שאני עושה- ואני לא בטוחה שאני תמיד רוצה לדעת. זה נבירה אין סופית בתוך עצמך.
טוב אז בוקר טוב וזה.