האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

חשבתי לתומי- שאם כבר עשר שנים המרצה הזה ממחזר מבחנים למה שמשהו ישתנה הסמסטר?

תמיד יש את השמועות על הסטודנטית הקנאית שנכשלה כי לא ידעה שהמבחן ממוחזר וכשכולם קיבלו 90 והיא נכשלה והלכה לאיים על המרצה בדיוח לרשויות או משהו.

אבל מי באמת מתייחס לזה ברצינות?

כנראה שצריך.

לא למדתי כל הסופשבוע בהנחה שהמבחן ממוחזר ואין לי מה לדאוג. והפלא ופלא- שום דבר לא ממוחזר!!!

אז בלי לחפור יותר מידי על קוהלבגר וגליגן, אני חושבת שהצלחתי לא רע.

התפלאתי לגלות שאנשים באים להשוות תשובות איתי. כאילו אני מדד לידע.

''רגע נשאל את דניאלה, דניאלה בטוח יודעת''. קצת מחמיא.

זה נחמד. הבנתי בסדנה הזו כמה אני רגילה להלקות את עצמי. להגיד לעצמי שאני מכוערת, שאני שמנה, שאני מגעילה, שאני טפשה ולא שווה כלום שוב ושוב ושוב.

למה בעצם?

אני באמת כזו?

אם אני כזו איך זה שאנשים אוהבים אותי?

אני יודעת שיש אנשים שאוהבים. אבל אני מרגישה כמו ילדה בת 5 ששואלת למה כל הזמן, כדי להבין, כדי לקבל חיזוקים והסברים, כדי להיות בטוחה שזה נכון.

כדי להגיד לעצמי שאני זה לא כל הדברים שאני אומרת עלי.

אולי גם.

אבל שיש עוד דברים חוץ מזה.

יש שיר שהפזמון שלו הולך כך: ''של שעה נשיקה כל שעתיים חיבוק'' וזה חוזר שוב ושוב בתור תרופה לחיים ארוכים. אני חושבת שאני צריכה מרשם כזה. מישהו שבאופן קבוע יזכיר לי שיש מה לאהוב.

אולי אני צריכה לתת לעצמי את ההסברים האלה.

הכריחו אותי בסדנה לכתוב עשרה תחונות טובות שלי. היה לי מביך ומאתגר. בסוף מצאתי.

עשרה דברים שטובים בי: 1. אכפת לי מאנשים 2. אני נחמדה 3. אני סבלנית  4.אני מקשיבה 5. אני רגישה (אבל זה לא תמיד טוב) 6. אני יכולה לאהוב 7. אני יכולה להיות משעשעת. אבל לא כולם מבינים את ההומור שלי. 8.אני טובה בבישול 9. אני יצירתית 10. אני נחושה להצילח בלימודים.

אחרי זה כתבתי בגדול ובמודגש עם מארקר צהוב על כל הרשימה שאני חייה בסרט. זה היה מביך זה הרגיש לי שאני ממציאה על עצמי דברים כדי לרצות את המאמנת. ולא כי אני באמת מאמינה בזה. כי אפילו שאני אומרת על עצמי את הדברים האלה. קשה לי שלא לחשוב שבסדר אני רוצה להצליח בלימודים, אבל אני עדיין עם ממוצע 85. ואוקי אני טובה בבישול אבל כל הקטע של הקיצוץ וחיתוך לא ממש מסתדר לי עדיין, וכל התחונות האלה 1-6, כולם הן העצם אותה גברת בשינוי אדרת.

עכשיו אני חושבת לעצמי ששום דבר שאני עושה לא מספיק טוב בשבילי. ואף פעם לא חשבתי על עצמי בתור פרפקציוניסטית. כי אני לא כזו. אולי ביקורתית. קצת כלפי עצמי.

כ''כ הרבה חדש אצלי.

כמעט שחכתי מהבלוג הזה, ופתאום זה, חזר החשק הזה לכתוב.

יש משהו בימים כאלה, זה לא שאין לי מה לעשות, כמעט ואין לי זמן לישון, אבל אני חושבת שזו באמת תקופה טובה.

התחלה של שנה ב', אני חייבת לציין שהיא התחילה מעולה, השוק של יום א' שנה א' נשאר הרחק בשנה שעברה, לחזור אל הצפון ואל החברים היה ממש כיף. אני אוהבת את הצםפון, ואוהבת את הלימודים אף על פי שהסמסטר רוב הקורסים שלי משעמים. (נו ברור ליהוא בשליחות בקליפורניה עד סמסטר ב) בכל מקרה, התחלתי להתאמן,הורדתי רק 15 קילוגרמים שזה הכי הרבה שירדתי אי פעם בחיי, אני ממש מרוצה מזה, אני עובדת בנטויזן בתמיכה טכנית אבל עוזבת שבוע הבא כי אני צריכה זמן ללמוד,הם ממש מנסים לשמר אותי, כמו שמשמרים לקוחות שרוצים להתנתק. אני מתחילה לעשות פרח, אני משקיעה בלימודים, אני מרגישה ממש פעילה.

אני עדיין לא בטוחה איךלהגדיר אותו, זו ההתחלה ואולי אני סתם מתלהבת, אבל הוא שונה מכל שאר הבנים שיצאתי איתם עד היום, באמת הוא מתייחס אלי כמו לנסיכה. והוא נחמד ומצחיק וחכם, וכשאנחנו יוצאים ממש כיף לי. הכי חשוב אולי- הוא לא ניסה לשלוח ידיים למרות שכבר יצאנו פעם אחת לבד בלי עוד אנשים. אני מרגישה בפעם הראשונה בחיים שלי שמתענינים בי ולא רואים בי מקור לפורקן. זה מרגש כי אני לא רגילה שמחזרים אחרי.

ואני אולי סתם מתלהבת.

אולי.

אבל זו באמת תקופה נחמדה.

תדעו לכם, אם מישהו בכלל עוד נשאר לקרוא פה, שזה שלא כתבתי כ''כ הרבה זמן זה בלל שהייתי עסוקה בעצמי, באמת בעצמי, במה שאני רוצה ובחלומות שלי ולמרות שלא היה לי קל ועדיין לא קל לי, טוב לי.

ממש.

אני רק רוצה שתדעו.

אוהבת

דניאלה

טוב אני עדיין בקרית שמונה. בתקופה זו חם בכל הארץ, ורק פה השמש מקררת!!! כמה מוזר ולא מדעי זה? הא??

בכל מקרה יום חמישי סופש והכל, ואני חוזרת הביתה , לחום של חיפה המהממת כמובן.

יו-הו.

אוקיי אוקי אני יודעת מה אתם חושבים השיר הזה כ''כ לא קשור למצברוח שלי של חופש חנוכה, מהיום עד יום שני בבוקר- פינוק.

בכל זאת זה מה שנתקע לי בראש כבר שבוע- גו קורטי!

בכל אופן מה שבאתי לומר זה שאני עדין פה- עדיין שונאת אנגלית ולראשונה מבינה עד כמה מורה הוא זה שעושה את החומר למענין או לא.

לקחתי את זה לעצמי- בכל זאת סטודנטית לחינוך וזה.

הנה הבטחה- כשאני אלמד- מה שלא יקרה כי אני הולכת להמשיך לתראפיה באומנות- אבל אם ניח זה יקרה- אף אחד לא ישנא את השיעור שלי, אני אעביר אותו כמו שליהוא מעביר שיעור, וזה מצחיק ומענין.

זהו.

רציתי לספר לכם על המח- באמת זה כזה מענין שאפילו אני שרדתי את התיאורים על דם, מח חצוי וכל זה.

יש אשים שנולדים, או שבמקרות תאונה, אין להם קורקוס-קולוקום (הגשר שמחבר בין שתי ההמיספרות), עכשיו ידוע שכל המיספרה שולטת על הצד השני בגוף- המיספרה ימין על צד שמאל ושמאל על ימין, אז במקרה כזה אין מעבר מידע בין שני צידי הגוף.

בנוסף, לאחר שבץ מוחי- אירוע שבו מת תא במח- לעיתים יש שיקום מלא- וזאת מפני שחלק אחר במח לוקח פיקוד על התפקיד שהיה בעבר של החלק הפגוע.

כדי להוכיח את זה עשו ניסוי (ליהוא לא מאמין לי שזה באמת נערך- אבל אני יודעת שכן כי מקור אמין סיפר לי את זה- ואם מישהו במקרה מוצא על זה חומר כתוב- גם באנגלית, אני אשמח כי אני לא מצאתי).

בכל מקרה הניסוי הולך ככה: לקחו גורילה נחמדה אוהבת אדם וכרתו לה את המיספרה ימין ואת יד ורגל שמאל, במצב כזה הגורילה לא אמורה לתפקד כלל, אבל ניסו לאמן אותה, לעשות לה מה שנקרא פזיוטרפיה כדי לדעת אם המיספרה שמאל כן יכולה לקחת פיקוד גם על צד שמאל בגוף.

הגורילה החמודה שלנו- לא הצליחה לתפקד.

כלאו אותה, מנעו ממה מיים ואוכל- ולאחר כמה זמן הציעו לה מיים, היא רק היתה צריכה להושיט יד וקחת, אבל היא לא הצליחה.

ניסו את זה עוד כמה פעמים- אבל זה לא הלך.

החוקרים כמעט התייאשו.

כצעד אחרון הם החליטו להשליך אותה מצוק, והגורילה החמודה שלנו אהובתנו, הצליחה לתפוס גזע עץ ולהתייצב עליו!!!

זה כזה מדהים.

ועכשיו כדי שלא תחשבו שאני לגמרי איזה גיקית, אני אספר לכם שהיום אני הולכת ללבוש שמלה שחורה עם פרחים וורודים, משקפיי שמש וורודות של ג'וסי קוטור, מגפוני לק שחורות תיק וורוד ואת ציפורני איך לא ייעתר לק וורוד, אני אשתמש בבושם של בריטני.

זהו.

אהה אתמול מישהו אמר לי שאני נראת כמו שחקנית קולנוע, ואז סיפרתי את זה לחברה שלי והיא אמרה שזה נכון אני באמת נראת ככה כי אני חייה בסרט.

הא!

תמיד אמרתי שצריך לעשות סרט מהחיים שלי.

המדוכאת בשמלה הוורודה.

ככה יקראו לו.