האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

זאת אומרת עלי.
הלכתי לבסיס, ואז בקשו ממני לנסוע לפיקוד להביא תעודות שחרור, היה קפור אימים וגם ירד שלג אבל זה היה שלג עם גשם אז לא כ''כ שמו לב.
בכל אופן לא הייתי לבושה טוב, כאילו הייתי לבושה מספיק בשביל הבסיס שלי עם החימום, לא בשביל לטייל ברחבי צפת.
לכולם יש תעודות בצע ערד- לכל אלו שהבאתי להם לפחות.
אויש זה מזעזע!!!

שלחתי לו הודעה, כתבתי לו ''היי מה המצב זו דניאל'' אבל הוא אפילו לא ענה.
אני לא מבינה את זה.
עד שסוף סוף יש לי מספיק אומץ לכתוב לו, הוא אפילו לא עונה לי?!
הוא חוצפן!!!
ואני נעלבתי.

אמא שלי שפחה קפה על המקלדת. ואבא קנה חדשה. אני כ''כ שמחה שלמרות שאני זו שתמיד שותה ליד החמשב אמא שלי היא זו שקילקלה את המקלדת.
חחח ככה אף אחד לא יכול להאשים אותי.
המקלדת הזו מוזרה, היא שחורה והאותיות מתבלגנות לי.

אני עדיין חולה ולא אוהבת את החורף יותר.
וכבר נמאס לי מהכל.

אני לא מאושרת בכלל בזמן האחרון, ואני מרגישה שחסר לי משהו. ואני לא יודעת מה הוא.

עדיין לא הגיע תשובה ל55 שהגשתי. אם זה מתארך כ''כ זה רע או טוב?

לילה טוב
מדניאל

קרה לכם פעם שסתם חיכיתם לאוטובוס, או לאבא שיבוא לקחת אתכם ופתאום אנשים מתחילים לדבר אתכם?

כלומר ממש לדבר...

לספר לכם על האחים שלהם, על הבעל, על הטיול להודו, ועל השופינג המדהים שהם עשו בדיזינגוב סנטר?

הא?

לי זה קורה הרבה לאחונה.

דיי מוזר לא?

אבל זה מוזר מצחיק. נורא נחמד לחכות לאוטובוס ולהקשיב לאנשים אחרים,לגלות לאט לאט מה עובר על אנשים מה הם רוצים או חולמים.

קורה לי הרבה שאני מסתכלת על אנשים ותוהה מה עובר הליהם.

ולאחרונה ממש מתחילים לדבר איתי על כל מיני דברים.

נגיד היום חיכיתי לאוטובוס ובמשך כל ההמתנה והנסיעה דיברתי עם בחורה אחת.

וביום שישי חיכיתי לאבא שלי ודיברתי עם תמהונית אחת שחזרה מהודו לפני שבוע.

זה פשוט כיף.

אני חושבת שאנשים אוהבים לדבר עם חיילים....

חבל רק שאף בן חתיך לא מתחיל לשפוך את ליבו בפני...

טוב נו, אולי זו בקשה מוגזמת.

לילה טוב:)

טוב לא בדיוק עלי.

אבל זה השיר הראשון עם השם שלי (נדמה לי )

אז מותר לי להתלהב.

כל היום בבסיס דודו שר לי אותו וכבר התלהבתי.

אז רגע. אני אתלהב עד הסוף:)...

יום נפלא.

מדניאל...