האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אז במוצאי שבת ה8.12 אני מתאשפזת.

אני הולכת להוציא גידול בגודל ראש מהצוואר, המילה גידול היא מפחידה מידי. זה לא סרטני.

תודה לאל.

אבל זה גוש ענק שנמצא במקום מעוד עדין, וצריך להוציא אותו.

אמרו לי היום שיכול להיות שאחרי זה יהיה לי עיוות בפה והוא כבר לא יהיה סמטרי, או יפה כמו שהוא עכשיו, מעציב נורא שהיום אמא קנתה לי לפגלוס וורוד עם נוצצים. אם יהיה לי עוות בפה אני יהיה יותר מכוערת ממה שאני עכשיו. וזה באמת יהיה נורא!!!

 או שאני אגמגם, או שאני לא יהיה יכולה להרים את היד...

כמובן שהכל בסבירות מאוד נמוכה, והיו חייבים להגיד לי את הדברים האלו למרות שאולי אף אחד מהם לא יקרה.

אבל זה יתכן וזה אפשרי.

וזה מלחיץ אותי מאוד.

אני מקווה שיהיה בסדר.

אבל אני פוחדת.:(

היום לקחו את אחד הבנים מהבסיס שלי לכלא.

זה היה נורא מוזר ומפחיד.

הקטע עם החייל הזה זה שזה חייל שממש אכפת לי ממנו, אני מנסה להגיש אותו לפרוייקט בגרות ללוחמים למרות שהוא לא לוחם.

כאילו להגיש אותו על תקן חריג. ועכשיו אין בכלל שום סיכוי שהוא יקבל את זה. וזה חבל, וגם מעצבן.

וחוץ מזה היה לי עצוב נורא לראות אותו היום, היו לו מבט כזה, אולי המום וקצת מפוחד. וכמעט שבכיתי.

חוץ מזה שלאף אחד לא היה אכפת.

אני יודעת שהוא הכניס את עצמו לזה, אבל זה לא משנה את העובדה שעצוב לי בגלל זה.

אני לא יודעת מה הוא עושה עכשיו אבל מה שלא יהיה אני יודעת שבטח רע לו. וזה מציק לי.

לילה טוב

היו היה בחור לשם הסיפור נקרא לו מידיי.

מידיי היה יפה מידיי, חכם מידיי, מצחיק מידיי,אדיש מידיי (כן אפשר להיות גם אדיש וגם מצחיק) ובקיצור מידיי היה יותר מידיי מידיי.

ואני אהבתי את הבחור מידיי.

אבל הרגשתי לידו קצת כלום מידיי.

לילה טוב.

מכלום.

נ.ב- קראתי עכשיו על האפשרות להעניק פרו. אני מאוד אשמח, אם משהו יעניק לי:).

למרות הכמות עידכונים המזערית שלי לאחרונה.