האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אין לי מה לכתוב, והבלוג נזנח.

אני אוהבת להסתכל בדפים אחורה, 5 שנים זה הרבה זמן. דרך הבלוג החיים שלי לא נראים משעממים בכלל, קטע די הזוי.

בכל מקרה, אני עובדת בהוט עכשיו, העבודה הרבה יותר פשוטה מבחינה לימודית מהקורס, כן אני קצת פסיכולוגית עכשיו. יש אנשים שיש להם בעיה בלב, ולא בטלפון, משום מה אני אמורה לתפל גם בזה.

אבל אין ספק שאני מרוצה, זה מה שרציתי, הרי בשביל מה הלכתי למרכזי הערכה אם לא בשביל זה?

אני צריכה להיות גאה בעצמי על שהשגתי את מה שרציתי.

עדיין מאור כהן הוא הגבר הכי הורס שיש כאן בארצנו הקטנטונת.

אז סיימתי קורס תמיכה טכנית בהוט היום.

שרדתי.

לא הודחתי. לא הדחתי את עצמי.

סיימתי.

יום ראשון אני עולה למוקד. נשמע כזה משפט של מכשפות:), מוקד... מואה אה אה אה... 

בכל מקרה, קיבלתי תעודה,ובקבוק עם סוכריות צבעונית והרבה כיתובים אדומים, קיבלתי כרטיס עובד עם תמונה מזעזעת שלי וגיליתי שאני באמת טובה בלהיות נחמדה לאנשים, אבל בכל הקטע של המחשב. טוב. בקטע הזה אני טעונת שיפור.

כאילו... לא משנה.

ביום שלישי היו לנו סימולציות, ומי שמישב איתי היה בערך הכפיל של אחיקם, בהתנהגות, בסגנון דיבור, ובמראה הוולדמורט הזה.

לא יכולתי לשלוט על הפרפרים בבטן.

בכל מקרה היום חילקו אותנו לצוותים, לכל צוות יש ראש צוות. ואני לא בצוות איתו. בהתחלה התאכזבתי, אבל אז חשבתי שאם באמת הייתי עובדת איתו כל הזמן, בטח הייתי מתחילה ללכת בבדרך המקוצרת לשברון לב.