האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

טוב אני עדיין בקרית שמונה. בתקופה זו חם בכל הארץ, ורק פה השמש מקררת!!! כמה מוזר ולא מדעי זה? הא??

בכל מקרה יום חמישי סופש והכל, ואני חוזרת הביתה , לחום של חיפה המהממת כמובן.

יו-הו.

אוקיי אוקי אני יודעת מה אתם חושבים השיר הזה כ''כ לא קשור למצברוח שלי של חופש חנוכה, מהיום עד יום שני בבוקר- פינוק.

בכל זאת זה מה שנתקע לי בראש כבר שבוע- גו קורטי!

בכל אופן מה שבאתי לומר זה שאני עדין פה- עדיין שונאת אנגלית ולראשונה מבינה עד כמה מורה הוא זה שעושה את החומר למענין או לא.

לקחתי את זה לעצמי- בכל זאת סטודנטית לחינוך וזה.

הנה הבטחה- כשאני אלמד- מה שלא יקרה כי אני הולכת להמשיך לתראפיה באומנות- אבל אם ניח זה יקרה- אף אחד לא ישנא את השיעור שלי, אני אעביר אותו כמו שליהוא מעביר שיעור, וזה מצחיק ומענין.

זהו.

רציתי לספר לכם על המח- באמת זה כזה מענין שאפילו אני שרדתי את התיאורים על דם, מח חצוי וכל זה.

יש אשים שנולדים, או שבמקרות תאונה, אין להם קורקוס-קולוקום (הגשר שמחבר בין שתי ההמיספרות), עכשיו ידוע שכל המיספרה שולטת על הצד השני בגוף- המיספרה ימין על צד שמאל ושמאל על ימין, אז במקרה כזה אין מעבר מידע בין שני צידי הגוף.

בנוסף, לאחר שבץ מוחי- אירוע שבו מת תא במח- לעיתים יש שיקום מלא- וזאת מפני שחלק אחר במח לוקח פיקוד על התפקיד שהיה בעבר של החלק הפגוע.

כדי להוכיח את זה עשו ניסוי (ליהוא לא מאמין לי שזה באמת נערך- אבל אני יודעת שכן כי מקור אמין סיפר לי את זה- ואם מישהו במקרה מוצא על זה חומר כתוב- גם באנגלית, אני אשמח כי אני לא מצאתי).

בכל מקרה הניסוי הולך ככה: לקחו גורילה נחמדה אוהבת אדם וכרתו לה את המיספרה ימין ואת יד ורגל שמאל, במצב כזה הגורילה לא אמורה לתפקד כלל, אבל ניסו לאמן אותה, לעשות לה מה שנקרא פזיוטרפיה כדי לדעת אם המיספרה שמאל כן יכולה לקחת פיקוד גם על צד שמאל בגוף.

הגורילה החמודה שלנו- לא הצליחה לתפקד.

כלאו אותה, מנעו ממה מיים ואוכל- ולאחר כמה זמן הציעו לה מיים, היא רק היתה צריכה להושיט יד וקחת, אבל היא לא הצליחה.

ניסו את זה עוד כמה פעמים- אבל זה לא הלך.

החוקרים כמעט התייאשו.

כצעד אחרון הם החליטו להשליך אותה מצוק, והגורילה החמודה שלנו אהובתנו, הצליחה לתפוס גזע עץ ולהתייצב עליו!!!

זה כזה מדהים.

ועכשיו כדי שלא תחשבו שאני לגמרי איזה גיקית, אני אספר לכם שהיום אני הולכת ללבוש שמלה שחורה עם פרחים וורודים, משקפיי שמש וורודות של ג'וסי קוטור, מגפוני לק שחורות תיק וורוד ואת ציפורני איך לא ייעתר לק וורוד, אני אשתמש בבושם של בריטני.

זהו.

אהה אתמול מישהו אמר לי שאני נראת כמו שחקנית קולנוע, ואז סיפרתי את זה לחברה שלי והיא אמרה שזה נכון אני באמת נראת ככה כי אני חייה בסרט.

הא!

תמיד אמרתי שצריך לעשות סרט מהחיים שלי.

המדוכאת בשמלה הוורודה.

ככה יקראו לו.

זה סיפור על סטודנטית תמימה וזכה שהגיע לקמפוס והתאהבה במרצה שלה ששינה את חייה מן הקצה אל הקצה.

במשך כל חייה של דניאלה (מדובר בשם בדוי כמובן כדי לא להפליל את ילדה תמימה זו) היה ברור לה שהיאהולכת ללמוד חינוך, ובאמת אהבה את לימודיה (מלבד כמה שיעורים בודדים כגון אנגלית או פילוסופיה), אך לאחר שיעור פסיכולוגיה אחד חשבה שאולי טעתה, היא לא הבינה איך לימודים יכולים להיות כה מענינים, ונפשה חשקה בלימודי פסיכולוגיה.

זהו סיפור עצוב ונוגע ללב אז תכינו את הממחטות.

לאחר שנות התיכון והצבא היא הגיע לתל חי, מכללה יוקרתית (בטירוף, באמת!!!) בגבול הצפון של ארץ ישראל היפה.

דניאלה אהבה להרגיש אמיצה ולהגיד שהיא גרה בגבול.

האזור היה קפוא, קר ומנוקר.

הסתובבו בו אלפי סטודנטים ותושבים טובי לב ונחמדים אשר כולם קפאו מקור ושקשקו כל יום בדרך לעבודתם או לימודיהם.

דניאלה תהתה בליבה אם מתישהו החורף כאן נגמר, אך במקום תשובה קבלה גשם בפרצוף.

ליבה של דניאלה שהיה חם ואוהב בעירה שלה בביתה כמעט קפא בעיר זו. כמובן שדניאלה ילדה חכמה הקשיבה בשיעורי פסיכולוגיה פזיולוגית וידעה שהלב הוא רק משאבת דם ותו לא, אך להשתחרר מאמונה של 23 שנים שהלב הוא באמת אחראי על הגשות היה כמעט בלתי אפשרי, ושום טיעון של ''אבל המדע אמר...'' ''תראי יש מחקרים שמראים...'' לא עזר.

אבוי! מה תעשה דניאלה עם לב קפוא? כבר אמרתי לכם שהלב זו משאבת הדם של הגוף, לב קפוא זה נורא ואיום, כי תא שלא מקבל דם מת, ותאים במח שמתים לעולם לא חוזרים לתחיה!!! אם ליבה יקפא הדרך היחידה להשתקם זה אם חלק אחר במוחה יקח פיקוד על החלק המת, אך דניאלה ידעה שלאחר כל לימודיה הקשים אין במוחה עוד טיפת מקום (דבר לא מדעי בעליל אח דניאלה היתה בטוחה בזה).

הכל התחיל ביום אחד שבו דניאלה נכנסה לשיעור פסיכולוגיה, זה היה היום רביעי הראשון של הסמסטר, היא התיישבה בשורה ראשונה בגלל הפרעות הקשב ובגדים החמורות מאוד שלה, ולפתע נכנס לכיתה גבר , דניאלה התמימה והחמודה לא ראתה הרבה את בני המון השני, הזכרים, כיוון שלמדה חינוך. בחוג לחינוך היו שלושה בחורים, אף אחד מהם לא ענין אותה בצורה כזו או אחרת, או בשום צורה למעשה.

אותו גבר משך את תשומת ליבה של דניאלה, וכאשר התחיל לדבר שמה לה שהיא מהופנתת ומבינה את דבריו.

כאשר הציג את עצמו אמר ששמו ליהוא (כמובן שוב שם בדוי, כמה טובה אני בהמצאת שמות, הא?!) אותו ליהוא כנראה שכך שמדובר בשנה א' ובעשרות תלמידים דיסלקטים, והטיל על הכיתה משימה לקרוא ספר בעל מאה מליון עמודים, באנגלית!!!

אך דניאלה ילדה חכמה השיגה סיכומים מתלמידי שנה ב' ואת הספר המתורגם, גם מתלמידי שנה ב, כך שלמרות המשימה הקשה, לא כעסה דניאלה ולא לרגע.

רגשותיה ומצב רוחה של דניאלה השתנו בקצב מזג האויר כאן בצפון, אך חיבתה למרצה לפסיכולוגיה לא פחתה.

 היא קוותה לקבל ציון גבוה בכיתתו והייתה בטוחה שכך יהיה, כי אמר לה שהיא חכמה וצודקת.

דניאלה אוהבת מאוד את הרגעים האלו של ''דניאלה צודקת'' , אם תקבל ציון גבוה, רק כך תוכל דניאלה לשלב חינוך ופסיכולוגיה בלימודים דו חוגיים.

דניאלה ידעה מה עליה לעשות, אך לא ידעה כיצד למשוך את תשומת ליבו של מרצה האהוב.

ציונה של דניאלה וסוף הסיפור יגיעו בפרק ב' בעליליותיה של דניאלה, שיגיעו בסוף סמסטר א' אחרי קבלת הציונים, כמובן.