האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

ואני נופלת שוב לאותם בורות ישנים שכבר חשבתי שלמדתי לדלג מעליהם.

כי גם כשאני כועסת אני עדיין מרגישה.

ואני לא יודעת מה הולך כאן עכשיו.

ואולי לא להרגיש זה קשה. אבל אולי זו גם התחלה של משהו טוב יותר.

כשאין זמן לחיות, וכשהכל עמוס מידי וכואב מידי.

מה אני כבר יכולה לעשות?