נתחיל מזה, שיר שחלמתי עליו כל הלילה, ולא, דווקא הלילה לא נרדמתי עם האזניות.
שיר שתמיד כשאני שומעת אותו יש לי הרגשה חמימה כזו של נוסטלגיה ותמימות.
what can i do?
ועוד אחד, שיר שאין לי מה לומר עליו הוא פשוט יפה.
ואחרון להיום זה השיר הזה שתמיד מזכיר לי את אך שהתקבלתי למקדונלדס. מחרו סינגל עם השיר הזה בשני שקלים ואני התלהבתי מאסף אמדורסקי והקשבתי לשיר בלופים (אני מתכונת אולי 20 פעמים ביום- אם כבר אובססיה של גיל ההתבגרות). בכל מקרה, כן במקרה זה גם היה ביום שבו התקבלתי למקדונלדס אז זה שיר שתמיד מזכיר לי את הראיון עבודה המוצלח הראשון שלי.
לפעמים אני לא מבינה למה אני מופתעת כ''כ כשהזמן עובר. כבר למדתי להכיר את הנטיה הזו של הזמן.
אז מה איתי?
אין לי הרבה זמן, אני עובדת עדיין בהוט (כמעט חצי שנה) עכשיו זה קצת מצחיק אותי כמה שפחדתי בהתחלה שזה טוב מידי בשבילי,אני גם משלימה בגרות באנגלית, בכל שאר הזמן אני ישנה. שינה זה נכס לדעתי.
היום היה לי בוקר חופשי כי אני עובדת בלילה, וחשבתי שאולי אני רגישה מידי. אני לא אוהבת כ''כ הרבה סוגים של אנשים, למשל אני לא אוהבת בנות שמתנהגות אלי לא יפה, ואני לא אוהבת כאלה שמציקים לי בפייסבוק, אני לא אוהבת אנשים שמכריחים אותי לשמוע מזרחית ואני לא אוהבת אנשים שצועקים עלי.
אולי אני ילדותית, אולי אני גם מעצבנת בעצמי. אני לא יודעת, קשה לי לראות את ההתנהגות של עצמי, אני חושבת שזה בסדר כי לפי איך שאנשים מתנהגים אף אחד לא מנסה להבין מה בהתנהגות שלו לא בסדר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
