האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אבל עדיין לא גמור.

אני מכירה אותך

זה לא אומר שאני מאוהבת בך

אנחנו מדברים

זה נעים

אבל זה לא אומר שאני מתגעגעת.

רק מדברים

לא אומר כלום

אתה ואני

שחור ולבן

כמו טוב ורע

אתה הטוב

ואת זה אני לא מכירה

אל תגיד כלום

אני יודעת מה אתה רוצה לומר

אז מה?

זה לא כאילו שאני אוהבת אותך.

ד.א- מי שלא שמע את אדם למברט- הגיע הזמן. לתוהים, כן זה ההומו מאמריקן אדיול. אבל אני עדיין טוענת שאלו רק פרובוקציות.

מי יודע מה ההבדל בין פלרטוט לסמאל טוק?

אתמול דנתי בזה.

אני - ''אני מכירה אותך מאיפשהו''

הוא- ''באמת? מאיפה?''

אני-  ''לא בטוחה''

הוא- מנסה לחשוב מאיפה

אני- מביטה ישירות לעניו ואומרת ''אתה רואה, זה ההבדל בין פלרטוט לסמאל טוק''    

הוא כזה יפה, קל מאוד לפלרטט איתו.                                 

עד שסוף סוף יש לי מה לומר, אני כאן מול המסך אצבעותי מטיילות על המקלדת האכילה (יש שם במבה וקולה ואורז ושוקולד ובטח עוד כמה דברים שאני כבר לא זוכרת שנשפכו עליה).

בכל מקרה, אני לא מוצאת את המילים.

אתמול היה הגמר של השרדות. בשנה שעברה הייתי בבית חולים, כמה ימים אחרי ניתוח, וכמה ימים לפני. היה אסור לי לצאת מהמיטה אז ראיתי את הגמר בחדר במקום בלובי על כל שאר הזקנים והחולים שהיו איתי שם. אני זוכרת שהאחיות באו לראות את זה איתי כדי שאני לא ארגיש לבד.

ושוב, אין לי כח לזה. שוב העיניים נרטבות והפחד גואה בי.

למה אני לא יכולה להיות סתם אחת שרוצה שיהיה לה כיף ויודעת איך לעשות את זה?

למה אני אני? עם הפחדים האלה מכבישים, למרות שעברה  שנה, עם פלאשבקים כתוצעה ממשאיות עוברות.

למה אני כ''כ לא חושבת שמגיע לי שיהיה לי טוב? כ''כ לא מאמינה בעצמי שזה מזעזע.

כולם אומרים תאהבי את עצמך תקבלי את עצמך ואז יאהבו אותך.

20 וחצי שנים לא עשיתי את זה, מאיפה אני מתחילה עכשיו?

הטוב אף פעם לא מנצח.