האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

המקום- מסיבה במרכז ללימודי אנגלית

הזמן- קצת לפני מסיבת אנטרנט כשכל המורים לבושים בבגדי קאובואים

הדמויות- אני, הוא

הוא- מורה, עולה חדש מאנגליה עם מבטא כמו בסרטים. לא מדבר כמעט בכלל עברית, וכל פעם כשאני מתכוננת להציע לו עזרה בלשון אני שוכחת איך אומרים לשון באנגלית, למרות שלמעשה אני שוכחת הרבה יותר כשהוא מסתכל עלי.

השפה- נו כאילו אנגלית מה שהופך את הכל לסקסי יותר באופן טבעי ומוזר

התרגום- אני. כאילו  כן, מי אמר שאני לא יודעת אנגלית? מי?!

אוקי הדיאלוג:

הוא- מושיט לי גבעול חיטה ומתנהג כאילו שזה פרח- נו סגנון המערב הפרוע כבר אמרתי

הוא- ''חכי את זה''

הוא- ''מחייך''

אני- ''אוו''

אני- מסמיקה

אני- מאדימה יותר

אני- מתרגשת

הוא- ''את יכולה להכות עם זה''

אני- מכה אותו עם זה על היד

אני- חושבת: ''אוקי תעשי את זה בעדינות דניאלה.''

אני- מושבת  ''יפה את מדברת עם עצמך, זו כבר התקדמות''

הוא- צוחק

אני- מסמיקה, מאדימה, מסמיקה יותר אם בכלל זה אפשרי.

אוקי, אז יש לי יותר סיכוי עם האיש זאב הזה- ג'ייקוב.

מעניין אותי הקטע הזה של ההטבעה.

אני רוצה להיות שייכת למישהו, ושמישהו יהיה שייך לי.

אני רוצה להסתכל על מישהו ולדעת שלא משנה מה יהיה מחר, הוא עדיין יאהב אותי.

כי זה הגורל.

כי נועדנו.