האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אני עוד כאן.

אני חושבת שהזמן אולי החיים, גרמו לי לזנוח את הכתיבה.

באמת אני כבר לא כותבת, אין לי חשק לעשות את זה, אין לי גם על מה לכתוב, נרדמתי, אולי החיים שלי נרדמו, לפעמים יוצא ממני איזה שיר מרמור כזה או האחר, עם חרוזים מצחיקים ומילים טפשיות, כזה שלא באמת מראים לאף אחד אחרי אותו הרגע שבו הוא נכתב.

אז מה כן קורה איתי?

הפסיכומטרי עבר נגמר לו, היה בסדר, אני לא יודעת אני מחכה לתשובות, אני צריכה 580 שזה לא בשמיים אבל גם לא כל כך פשוט, אני מקווה להוציא לפחות את זה ואם לא אז יהיה עלי לגשת למועד נוסף, מה שאני ממש לא רוצה לעשות, לא בגלל הפסיכומטרי, אלא בגלל שאני לא רוצה להשאר בהוט עוד חצי שנה עד סמסטר חורף.

נמאס לי.

אני מתחננת טיול ללונדון, אני עם אחותי.

אנחנו כאלה חנוניות, אנחנו הולכות לטיול של הארי פוטר, להרמון (ברור כי הארי עוד פנוי) להמון שופינג, למחזות זמר ועוד כל מיני דברים.

זה נותן לי משהו לחכות לו.

זה כיף.