האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

אז מה?

זה לא כאילו שיש לי שליטה על זה.

הבית כבר כמעט גמור, אפילו המחשב כבר מותקן, וזה כזה כיף ונוח לשבת על כיסא עם אינטרנט שלא מתנתק ולעדכן את הבלוג או להסתכל על אנשים שאולי אני מכירה בפייסבוק.

למעשה, עכשיו זה נגמר סופית עם מאור בשיחת טלפון, הרגשתי צורך לעדכן.

למרות שמה שאני מרגישה זה בעיקר הקלה.

שזה מוזר בהתחשב בעובדה שכל זמן שלא היה לי חבר חשבתי רק על איך אני יכולה להשיג לעצמי אחד.

ואז כשהוא הגיע חשבתי ''איזה נודניק הוא, מה הוא רוצה ממני''.

אז תזהרו ממה שאתם מבקשים לעצמכם. זה עוד עלול להתגשם.

אז יש לי התמכרות סודית לאדם למברט וכל מה שאני מסוגלת לשמוע זה אותו בלופים.

עד כאן, היו שלום לבינתים.

אני יודעת שאני מצחיקה, כל הזמן משנה את דעתי, פעם מרוצה ופעם לא.

אני כבר לא יודעת מה לחשוב או מה להחליט.

אנחנו מעולמות כ''כ שונים, אני עם כל חוסר הניסיון שלי, עם הבישנות עם חוסר האמונה שהוא באמת מחבב אותי.

והוא ההפך, עם עשרות אקסיות, בטחון עצמי, טוב לו עם מה שהוא ועם איפה שהוא, בטוח שכולם אוהבים אותו ושאין אף אחד שיכול לעמוד בקסמו.

אתמול הייתי בעכו הלכנו לים. דיברתי איתו על זה.

זה לא ממש נגמר, אבל יש לי הרגשה שזה בדרך לשם.

מה זה משנה בעצם? עוד בחור אחד לרשימה של הלא מתאימים לי.

אני תוהה אם אי פעם יהיה מישהו שכן מתאים.

מה שכ''כ הרבה זמן רציתי.

יש לי חבר.

נפגשתי איתו היום, אני חושבת שכבר אפשר לקרוא לו בשמו- מאור. הוא כבר חלק מחיי.

חבר שלי.

זה הוא שבקש הגדרה.

הוא שאמר שאני יפה, שיש לו פרפרים בבטן, שהוא אוהב אותי.

הוא שנתן לי להרגיש שהוא באמת מרגיש את כל זה.

אחרי כמה זמן הסתכלתי עליו ולא האמנתי בכלל שאני שם איתו, הרגשתי שגם אני ממש מתאהבת.

אמרתי לו את זה.

והוא התחיל לדבר על לגור ביחד בעוד כמה חודשים, על לעבור ללמוד יחד בתל חיי.

אחרי זה התנשקנו 5 שעות בערך.

טוב לי.

אני כבר לא מפחדת, או לחוצה, או כל דבר כזה.

זה כזה סקסי לומר ''החבר שלי''.