האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

הרבה זמן לא כתבתי.

שמתי לב שגם כשאני לא מדוכאת אין לי מה לכתוב.

בכל מקרה הכל בסדר איתי, מחר חוזרים ללימודים ולגנים, ואני חוזרת להיות עוזרת גננת מחליפה.

שיהיה יום נעים

קראו לי מטורפת, חסרת חוש אחריות, מופרעת, לא יודעת מה טוב בשבילה... בעצם אל תקראו לי אני יודעת את זה לבד.

הייתי בראיון בארומה.

חשבתי על זה שיש עוד כמעט חודש עד ספרמבר, וגם אז אני אהיה רק גננת מחליפה, ובעצם, מה רע? להסתובב עם עגלה וסינר כמו משרתת ולאסוף כלים מלוכלכים... אם אני אהיה טובה אני גם אלמד להכין כריך חלומי!!!- אי אפשר לומר שאין קידום.

אתם יודעים.

אוקי אז עבדתי שם במשך שלושה משמרות לפני שלוש שנים. עזבתי- כנראה שהיו לי סיבות.

המראין היה ערבי ואמר את המילה סבבה לפחות עשרים פעם במלך שתי הדקות שיחה שלנו, זה אומר שהוא אהב אותי? או שהוא פשוט לא יודע לדבר עברית?

עזבו, עדיף שהם לא יצלצלו בכלל.

טוב שיש את הבלוג הזה. גם ככה אין אף אחד אחר שמקשיב.

אגב טוקיו הוטל לא כאלה גרועים- באמת, סתם הוציאו להם שם רע בגלל הילדות הצווחניות.

בלי מצב רוח.

אני.

עצוב שדווקא את העדכון הזה, שמגיע אחרי הרבה זמנן של- ''אין מה לכתוב, וגם אם היה לא ממש בא לי לעשות את זה'', אני כותבת בהרגשה שלא יהיו עוד הרבה דברים בחיים שלי, שאני ארצה לכתוב עליהם.