האדם אמנם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא אסור באזיקים

סיימתי היום את הספר מולד הירח, החלק השני של דמדומים.

בספר הזה בלה- אותה אחת שאתם בטח זוכרים, ממשיכה ברומן עם אדוארד הערפד, עד שהוא עוזב אותה ומותיר אותה בודדה ומדוכאת.

בשלב מסויים היא מתאהבת באיש זאב, ג'ייקוב, (הילד היפני החתיך עם השיער הממש ארוך- למי שראה את הסרט), ויחד איתה גם אני התאהבתי בו.

כמעט יותר ממה שאהבתי את אדוארד, למרות כל היופי הבלתי נתפס הזה.

האמת, רומן עם איש זאב נשמע הרבה פחות מפחיד מאשר רומן עם ערפד, כאילו טוב, בערך.

בכל מקרה הספר זורם מותח ואכן לא מאפשר להניח אותו אף לא לרגע, בדיוק כמו שהתקציר מאחורי הספר מבטיח. אבל זה ספר לבני נוער וככזה הוא חסר עלילה אמיתית, חוזר על עצמו ויכול לשעמם בקלות. קשה לי לומר שהתאכזבתי כי סיימתי אותו תוך שעות בודדות, אפילו ויתרתי על כל תוכניות הפריים טיים למינהם כדי לשקוע בתוכו.

ברור שהספר תמיד עדיף על פני הסרט, אף על פי שהליהוק לדמדומים היה מעולה, ולכן מולד הירח היה ציורי ומוחשי, ממגנט וממכר.

מומלץ, למרות שעד עכשיו קראתי רק ביקורות רעות. אני חושבת שזה מגלל שאנשים אוהבים להתלונן, ואנשים שנהנים לא ממהרים לשבח.

אוקיי אז ליאונרד כהן היה כאן, למה אתם מתלהבים מאיש זקן שמסרב לעזוב את הקריירה שלו?

בכל מקרה, ארבעה סינים מנסים להוציא את כל האדמה מהגינה שלא השתמשנו בה נבר כדי שאולי יום אחד כן נשתמש בה, הם שומעים שירי נוסטליגה כאלה כמו שיר הבארבי oups I did it again של בריטני ספירס, זה מצחיק כזה.

חוצמיזה משעמם לי ואין לי באמת מה לכתוב.

אז אני הולכת לעשות מדיטציה, או לשמוע גבע אלון.

יום נעים.

אפילו רעמים.

יהה יה יהה:)

רגע, תנו לי לרסן את ההתלהבות. אוקי, טוב, אז הכל פטוח, כל החלונות בבית והמרפסת, אז נכון המיים לא נכנסו, אבלללל כל הבית התמלא בריח של גשם, ולמטה הכל רטוב.

אני אוהבת גשם.

אני אוהבת חורף.

שנה טובה לכולם:)