הוא נראה כחלק, פרוס ומתוח, לימין, לשמאל, לארץ ולרקיע הכחול.

 אולי אני קצת מגזימה אבל בהחלט רואה פה סוג של הזמנה.

הוא לבן שמושך אותי ללכלך.
מתחילה להקליד והלובן לאט לאט תופס לו תוכן.
זה מרגיש קצת מוכר, קצת נוסטלגי
ככה זה פתאום בא לי.
מופיע דחף משום מקום,
מתחיל לו חלום, מתערבב עם רגעי מציאות
מזכיר ימים טובים וחלום על יעדים שרוצה להגשים.

התקלקל הכפתור או שמא נכנס למצב נעילה ולא מצליח לצאת מזו הצרה -

ככה נוצרה תחושת אי סיפוק.
החור הישן נפער לו והכאב מצא הזדמנות לשוב ולמלא אותו

אז הוחלט לחזור לאשליית הדף הצחור בניסיון להבין את הבלבול ותחושת התסכול.

שוב כותבת

חזרתי לישרא, כל כך הרבה שינויים שהתחוללו באתר הזה.

לצערי אני לא זוכרת את שם המשתמש והסיסמה של הבלוג שבו כתבתי בעבר, ממש חבל לי כי באמת שרציתי לחזור לכתוב בו. אני אהבתי אותו. בתקופה שכן כתבתי בו, הייתי כותבת במרווחים של ימים לפעמים שבועות ואפילו חודשים. אבל תמיד הייתי חוזרת, כשפתאום הרגשתי צורך לכתוב משהו. זה לא קורה הרבה, אבל שזה קורה זה נחמד וגורם לי להרגיש טוב.

הפעם לא חזרתי מעל שנתיים, אז פלא למה אני לא זוכרת את פרטי הכניסה.

אם רק הייתי יכולה להיכנס אליו שוב בתור בעלת הבלוג ולא בתור קוראת מהצד זה באמת היה יכול להיות נחמד.

בכל מקרה, לחזור לכתוב לפעמים כן מתחשק לי, אז פתחתי את חלק ב' בישרא. אולי אכתוב פה פוסטים ישנים לשם הזיכרון לאותם ימים.

שנה טובה