Nothing tasts as good as begin thin

למה כל ערב מחדש אתה טורח להגיע? 

מה אתה רוצה? 

לעזוב אותי אני מבינה ממש לא בא בחשבון.  

מצטערת - בבית הספר לא לומדים איך להתמודד במבחן כזה. 

גם בבית לא לימדו אותי איך להתייחס אלייך. 

באת ותקפת,  בלי התראה,  בלי לשחרר,  בלי רחמים. 

אני כבר לא צריכה לאכול - אתה אוכל אותי. 

אבל איי - זה כואב. 

בלי רחמים. 

אפשר אולי יום אחד בלעדייך? לילה אחד ללכת לישון לי בשלווה ונחת? 

או אחרת - 

אפשר כבר למות? כשאמות אהיה קבורה לי תחת אדמה חומה,  תחת דשא ירוק,  בשקט ובשלווה.  לשם אתה לא תוכל להגיע.  שם אף אחד לא יפריע לי.  שם לא אצטרך לאכול.  כמו שאני רוצה - לנוח.  מהכל. 

אין אפשר לשחרר מהפחד? איך אפשר להרפות מהירה? איך אפשר להתמודד עם הכאב על המצב? איך אפשר לסלק את הדיכאון? 

רע לי שזהו מצבי,  שאני לא מוצאת את עצמי כל היום.  שאני נאבקת בעצמי רגע רגע,  שאני מביאה את עצמי לפחות פעם שבוע לסף קריסה.  שאני הורסת את הגוף כל הזמן,  אבל לא מצליחה לשחרר.  לעלות במשקל? לאכול נורמאלי? השפוי כבר נראה לא שפוי. Impossible 

אני לא יודעת מה לעשות - יש לי חלומות להגשים ושאיפות למלא אבל כרגע יש לי שאיפה למות וזה לא יאפשר לי שום דבר אחר? אז מה עושים אם כל היום רוצים למות?! מה?! 

מקווה שלכם לפחות יש לילה טוב,  כי לי בטוח לא יהיה

אבל למה אני עושה את זה לעצמי? 

למה אני לא מצליחה לשלוט? 

למה זה או הכל או כלום? 

למה זה או לאכול כמו פרה חסרת מעצורים או לא לאכול בכלל?! למה לא מצליחה למצוא איזון בחיים האלה. 

אני התייאשתי.  מאסתי.  לא רוצה. 

אפשר לא לקום מחר בבוקר? בבקשה? 

לעצום העיניים בפעם האחרונה.  

לחוש רגעי סבל ולא עוד. 

לנוח  אבל לנצח. 

לישון לתמיד. 

שם לא אצטרך לאכול,  לא אלוש סבל,  לאא אצטרך לשנוא את עצמי.  שם לא אבכה כל לילה.  שם לא אתחיל על כל רגע שאני חיה.  שם לא אצטרך לבכות על כל ביס.  שם לא אצטרך לראות את הגוף המגעיל שלי.  

אז אפשר בבקשה?! 

רק דבר אחד מבקשת

ל מ ו ת