| 10/2016
שש -פרק 2
פרק 2
נפאל, קטמנדו
" סנטי?!", זעק פרקש כאשר אחותו הקטנה, בת השבע עשרה, אינה חזרה מטיול רגלי באיזור הטאמל. הטאמל היה ידוע לשמצע באיכות הזולה שתגרנים רבים היו מוכרים שם, אם בתאילנד יש חיקויים לכל מותג , אז בטאמל היו חיקויים גם לחיקויים וגם למזון. לא אחת, תיירים רבים קיבלו קלקול קיבה ומחלות מעיים היות והמזון שרכשו מאותם דוכנים מעופשים לא היה אכיל. הטאמל היה גם מקום מפגשם של כנופיות ואנשי העולם התחתון, ופרקש כבלש בכוח המשטרתי של רפובילקת נפאל ידע את זה. הוא גם הבין שמשהו גדול בקנה מידה הרסני אמור להתרחש בשבועיים הקרובים וזה עלול לשנות את פני מפת נפאל. בתוך תוכו, אפילו שלא רצה להודות בכך בקול, השלים עם העובדה שנפאל היא חסרת כל תקווה להצלה , לפחות לא בעשרים שנים הקרובות. שחיתויות רבות עיצבו את נפאל, או יותר נכון לומר, פוררו את התשתית הרעועה שעליה היא נבנתה. אחוז העניים באוכלוסייה רק הלך וגדל בכל שנה . תהליכי קבורה ושריפה של ההינדו למרגלות נהר הבגמטי וריח הגופות שנישא באוויר רק חיזקו את השערתו של פרקש. נפאל לא תשגשג, בטח ובטח שלא בשנים הקרובות.
"למה אתה צועק באמצע הלילה, אח גדול? " , הגיחה לפתע סנטי מאחת מהסימטאות הלא מוארות. סנטי, שגובהה היה לא יותר ממטר שישים וגוף צנום שידרה תמיד תחושת ביטחון ועוז.
" את יודעת טוב מאד למה" , השיב בפרקש במרירות , " שכחת שרק הבוקר קראת בעיתון שנרצחו כאן אתמול שתי נשים?"
סנטי גילגלה את עיניה ונחרה בבוז. " אני יודעת לדאוג לעצמי ."
פרקש מעולם לא התווכח עם אחותו הקטנה כי ידע שהיא עוד עדיין ילדה, בת שבע עשרה, בדיוק סיימה להיבחן במבחני הגמר שלהם לקראת האוניברסיטה. הוא ידע שיש לה פוטנציאל אדיר לפי מבחן האס אל סי שנבחנה בו כאשר הייתה בת חמש עשרה. מבחן האס אל סי, הינו מבחן שנועד למיין את התלמידים לפי רמות ותוכניות שאמורות לכוונן אותם אל העתיד. התוצאה שסנטי קיבלה, תוייגה תחת הקטגוריה של קבוצה א' , משמע , הדלתות באוניברסיטה פתוחות בפניה לרווחה ולא משנה איזה מקצוע תרצה ללמוד.
" מה היה לך כל כך דחוף להגיע לכאן בשעה אחת בלילה?"
" כואב לי נורא הראש. חלמתי חלום מוזר...", השיבה מבלי להביט בו.
פרקש לא דחק בשאלות, כי ידע שכמה שהוא עקשן, אחותו עקשנית כפרד הרבה יותר ממנו. שיער לעצמו שלפעמים העקשנות של אחותו יכניסו אותו ואותה לצרות. תוך כדי הליכה לכיוון ביתם, חלפו ליד נהר הבגמטי, ריח שריפת הגופות ועשיית הצרכים של אותם מחוסרי בית הכאיב באפו וגרם לו לדמוע. סנטי, הגניבה מבטים לנוכח עיוות פניו והחלה לצחוק את הצחוק המתגלגל שלה שגרם לכל מי שהיה בטווח שמיעה לצחוק גם הוא. אלמלא, פרקש והיא לא היו מצויים ליד אותו נהר פרקש היה בטח זועף על כך שהיא לא מכבדת אותו, את אחיה הגדול. הרי בתרבות שלהם, צריך לכבד אנשים מבוגרים וזה מבוצע בצורה הבסיסית ביותר. בשונה ממדינות המערב, כאן לאנשים המבוגרים יותר יש יותר סמכות. מעולם, הוא לא חשב שהוא יותר טוב מסנטי, בשונה מאיך שמרבית בני המחזור שלנו מתנהגים כלפי אחיהם הקטנים או נשותיהם. כשכבר הגיעו לרחוב שבו התייצב ביתם, סנטי החזיקה בו בזרועו. הוא מאד אהב את אחותו הקטנה, האימפולסיביות והשלומיאליות שלה תמיד הקנו ליום שלו אור חיובי ולא משנה כמה רע היה היום. שיערה השחור התבדר לו ברוח הבריזה הקרירה שהגיעה מההרים.
פרקש תמיד חשב לעצמו שסנטי נראתה כמו אמא שלהם רק בגרסה מיניאטורית וצעירה יותר.
" מתי מתחילה האוניברסיטה? " , שאל אותה כאשר היו מול דלת הכניסה.
" הלימודים מתחילים בעוד שבוע " , סיננה בקצרה תוך כדי מאבק קצר בפתיחת דלת הכניסה.
" שאלת את אבא , מה הוא חושב על מה שבחרת ללמוד?"
" הוא רצה שאלמד עריכת דין ואני רוצה משהו אחר , " השיבה בנחרצות , " אין יותר מידי על מה לדבר כי הוא לא מוכן לשמוע. תמיד כשמישהו עומד מולו ומשיב לו הוא מתעצבן. הוא עוד יותר התעצבן בגלל שאני אישה."
"את עדיין ילדה , " אמר בגיחוך .
" אולי, אבל אם אני ארצה להתחתן עם מישהו אף אחד לא יעצור אותי. תחשוב מה שתחשוב, אני כבר אישה."
היא צדקה, היא באמת נהפכה לאישה. גוון עורה השקד החלק ועיניים גדולות וחומות עם תווי פנים עדינים ורכים. לא פלא שהרבה מאד מחזרים התדפקו על דלתות ביתם לבקש את ידה. פרקש הרגיש מעט תסכול על עצם העובדה שלנשים בנפאל, המתהדרת בדמוקרטיה, אין כל כך עתיד שם. אפילו שחלק גדול מהן נמצא בעמדות מפתח בכל התחומים , בסופו של דבר למי שיש את המילה האחרונה הם הגברים. המזל הגדול שלהם הוא שהם באו ממשפחה עשירה מאד וממעמד גבוה כך שחלק גדול מאותה כפייה לא השפיע עליהם. הלו הטארו, הקאסטה שלהם, ידועה בליברליות שלה ובפתיחות שלה לדברים חדשים. הם היו בודהיסטים בשונה מההינדואיסטים ומהמוסלמים.
כששניהם התיישבו על הספה הגדולה והמרווחת, " אז, על מה חלמת? " , שאל תוך כדי פתיחת בקבוק מיץ רימונים.
" סתם חלום מטופש."
"הוא לא נשמע לי כל כך מטופש אם העסיק אותך ככה..."
" תרד מזה " , קטעה אותו בעצבים , " אני הולכת לישון , סובה ראטרי" { לילה טוב}, אמרה מבלי להסתובב אליו כאשר דידתה רגליה אל עבר הקומה העליונה.
" סובה ראטרי בייני " { לילה טוב , אחות קטנה}.
*********************************
פרקש התעורר בקפיצה כאשר זעקה חלולה פילחה את אוויר הבית. זינק במהירות אל עבר החדר של סנטי. ניסה לפתוח את החדר אך לא הצליח. רץ לעבר הקומה התחתונה אל עבר קערת המפתחות הרזרביים שהייתה מונחת בחדרון קטן מימין למטבח. כל אותה העת זעקות כאב ובכי נשמעו מהדיוטה העליונה. קפץ שתי מדרגות בכל פעם כאשר עלה בהן. באותה השנייה שפתח את דלת חדרה של סנטי הזעקות פסקו. פניה של סנטי נראו הלומי קרב דמיוני שהתרחש במוחה ואט אט החלו להיראות כשלוות הרבה יותר. זיעה בצבצה לה מפניה של סנטי. למשך שתי דקות פרקש התלבט בינו לבין עצמו האם כדאי להעיר אותה ובסופו של דבר נמלך בדעתו והותיר אותה לישון. לאחר שסגר את דלת חדרה בלאט הוא דידה אל עבר הקומה התחתונה כי ידע שהלילה כבר לא ישוב לישון. תוך כדי הליכה למטבח, כאב הלם בו בליבו כי ידע שהסוד שהוא שמר כאשר היה ילד אט אט מתחיל לאבד מאותן שלשלאות שהשאירו אותו קבוע במקום. עומד . ללא יכולת זליגה לתודעה. הוא יודע שאותן שלשלאות מאבדות אחיזה. הוא רק קיווה בתוך עצמו שסנטי לא תאבד מאותה אחיזה לכשתיוודע לה אותה תיבת פנדורה מהעבר. הוא ניסה להרגיש את עצמו באכילת מאמא { דים סאם} שסנטי הכינה יום קודם לכן. למזון היה קשה להתעכל בקיבה. הרגשת כבדות ליוותה אותו. למען האמת, מאז שאמא שלהם נפטרה כאשר היה ילד, התחושה הזאת לא עזבה אותו. כעס תמיד ליווה אותו כאשר ניזכר במהארג'ני, אמא שלו, כי הוא ידע שהיא הלכה למקום שהיא לא הייתה צריכה ללכת. לא מדובר על העולם הבא, מדובר על כניסה ליער הנמצא בסמוך לעיר דהארן הנמצאת למרגלות ההרים. מזג האוויר בדהארן היה שונה ממזג האוויר בקטמנדו שהייתה ממוקמת תשע מאות מטרים מעל גובה פני הים. מזג אוויר טרופי ושחון, דבר שהוביל לכך שהמון זני יתושים יפקדו את המקום. חלק מזני היתושים המסוכנים היה מצוי ביער שליד. עקיצה אחת שלהם במידה ולא הייתה מטופלת במהרה, מובילה למוות. לאחר שאמא שלהם הלכה לטיול רגלי באותו יער ולא חזרה אחרי שעה וחצי, המשפחה המורחבת החלה לחפש ומצאו אותה בחלוף עשרים דקות, שוכבת ללא רוח חיים על מצע דשא. ההשערה הייתה, שהיא לא הרגישה שנעקצה תוך כדי הליכה יחפה ביער וזאת הסיבה לכך למה היא לא חזרה על עקבותיה אל עבר בית החולים. הוא חשב שמאז המקרה, משהו בתוכו מת. וכשחזר לבית ספר לאחר המקרה תמיד הכניס את עצמו לריבים ולהתגוששיות מול הילדים הגדולים יותר. הוא היה בן עשר כאשר איבד את אמא וסנטי הייתה עוד תינוקת שעוד לא מלאה לה שנה.
שעון המעורר בפאלפון שלו גדע את רצף מחשבותיו. לאחר התעשתות קצרה ומבט חפוז בפאלפון הוא נשם בכבדות ומלמל לעצמו
" יום חדש הגיע..."
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
